דף הנצחה לרובינשטיין (שמט) שרה (הלנה) ז”ל (01/01/1900 – 31/01/1986) ( ניסן תר”ס – כא שבט תשמ”ו )
רובינשטיין שרה (שם קודם: הֵלֶנַה שֶמֶט) הֵלֶנַה שֶמֶט, בהיותה בת 19, בשנת 1919, עברה לוילנה ועבדה כעוזרת-בית בבית משפחת מיניקס, הורי חביבה וגרשון מיניקס. עם הכיבוש הגרמני ופעולות ההשמדה, הפך איזור מגורי המשפחה לגיטו. הלנה שהייתה נוצרייה, התחזתה לאימם של הילדים, הוציאה אותם מהגיטו והסתירה אותם מעיני זרים במשך כל תקופת המלחמה. בזמנים הקשים ביותר, כאשר חששה שמא יכירו שלא ילדיה הם, נדדה איתם והחליפה מקום מגורים ולא נרתעה משום קושי כדי למלא מחסורם ולמצוא להם מקום מבטחים. בתום המלחמה ידעה הלנה להחזיר את הילדים לצור מחצבתם ולמסרם לבני עמם אך תנאי אחד היה לה – לא לעוזבם לעולם ולעלות איתם ארצה. לאחר המלחמה עלתה עם חביבה וגרשון לישראל, וכך עזבה את ארץ מולדתה, את עמה ואת כל הקרובים לה. היא הצטרפה איתם לאפיקים וקשרה את גורלה בעם היהודי. היא התגיירה וניתן לה השם שרה רובינשטיין. היא מצאה את ביתה באפיקים, הסתגלה לחיי הקהילה וידעה כל השנים לתרום את חלקה בעבודה בחריצות ובמסירות. שרה למדה את השפה העברית כך שהיה באפשרותה לדבר עם נכדיה הקטנים ואהובים ולהבינם, וכן לעזור למטפלות בבתי הפעוטים שבהם עבדה לפרקים. שרה קיבלה את “אות חסידי אומות העולם” והונצחה ב”יד-ושם”. נפטרה בהיותה בת 86. שרה תיזכר תמיד בכך שהקריבה עצמה באומץ ובאצילות, הסתכנה והצילה שני ילדים פעוטים שהוריהם הלכו בדרך הייסורים המדהימה של העם היהודי באירופה הנאורה. היא לא רק הצילה אותם, אלא גידלה אותם ושמרה עליהם מכל משמר כל שנות השואה, ואיתם יחד עברה את תקופת ההתאקלמות וההסתגלות לחיים חדשים במדינת-ישראל, בקיבוץ אפיקים. הניחה: בת – חביבה, בן –גרשון, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.
