רוזן יהודית (יודיתקה) ז”ל

דף הנצחה לרוזן יהודית (יודיתקה)  ז”ל   (16/04/1909 – 11/10/1991)     (  –  ג חשון תשנ”ב )

שם האב: יונה. שם האם: ציפורה. חברת הקיבוץ משנת 1931 סיפור חייה של יהודית‘קה, הוא ביטוי סמלי לסיפורו של קיבוץ אפיקים. יהודית‘קה חייתה ובנתה את הבית הזה 60 שנה, מיום שעלתה ארצה בשנת 1931. את המורשת העברית והזיקה לציון ספגה בבית משפחתה בליטא. שם, כשנפטרה עליה אמה, והיא עוד צעירה, קיבלה על עצמה את האחריות למשפחה. הנה כך, כחריג בעלייה של אז, עלתה המשפחה כולה לארץ-ישראל. המשפחה התיישבה בירושלים, אך יהודית‘קה, כבוגרת הכשרה ב”השומר הצעיר-נצ”ח”, הצטרפה מיד לקיבוץ אפיקים. כאן הכירה את חייקל בעלה. הם הקימו משפחה. נולדו להם שלושת ילדיהם, עזה, בני ועמליה. חבריה הכירו בכישרונה המיוחד, והיא נבחרה כאקונומית, לראשונה כבר ב-1933, כשהמסר שלה היה “לתת לעבודת השרות מעמד של ענף מקצועי”. כך גם נודעה בתנועה, כשפנו אליה, והיא קיבלה על עצמה להפעיל את מטבח הפרימוסים של קיבוץ “חצרים”, בליל הסדר הראשון בקיבוץ, כשעודו צחיח ועוטה רוחות אבק. זה קרה בטרם קמה המדינה, עם עליית 11 הקיבוצים בשער-הנגב. חייקל בעלה, התנדב למשימות שונות, קרובות ורחוקות, ויהודית‘קה לצידו ידעה תמיד, כמורשת המשפחה, לבנות כאן בית חם, אוהב ויפה. ביתה היה דוגמא לטוב-טעם ותבונת כפיים. מסודר ויפה להפליא. היו בו עציצים וכלים נאים, תבשילים ומעדנים וכל שאר המנעמים. היא ידעה לתת תמיד מלה טובה, עצה, עזרה ועידוד. בתוך כל אלה, ידעה גם להתמסר בחריצות ובצניעות לתפקידיה באפיקים ולבקשות העזרה מישובים צעירים. קשו עליה שנותיה האחרונות, לאחר שחייקל נפטר, אך מורשת המשפחה החמה תמכה בה במסירות אין קץ, עד יומה האחרון. הניחה – בנות – עזה ועמליה, בן – בני, נכדים ומשפחה. יהי זכרה ברוך.