רוטשטיין קלרה (קלריצה) ז”ל

דף הנצחה לרוטשטיין קלרה (קלריצה)  ז”ל   (24/10/1913 – 24/06/2004)     (  –  ה תמוז תשס”ד )

שם האב: יוסף. שם האם: שרה. חברת הקיבוץ משנת 1946 קלריצה נולדה ביוגוסלביה בשנת 1913 . משפחת רומנו הייתה יהודית- מסורתית, שחינכה את חמשת ילדיה, ברוח הציונות במטרה לעלות לארץ-ישראל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נטרפו הקלפים. בעקבות פלישת הגרמנים ליוגוסלביה וההפצצות הכבדות על הערים, ברחה המשפחה להרים ומצאה מסתור בעזרת ידידים נוצרים. קלריצה הייתה כבר נשואה ואם לילד, ישראל, בן השנתיים. אביה נפטר. האח הבכור ובני משפחתו נספו. אח אחר נפל כשנלחם לצד הפרטיזנים. עקב ההתנגדות העיקשת של הלוחמים היוגוסלבים לכיבוש הנאצי, לקחו הגרמנים רבים מבין האזרחים כבני ערובה. וכך ראתה קלריצה במו עיניה את בעלה ואחיה מוצאים להורג. בעזרת הפרטיזנים הצליחה להסתתר מפני הגרמנים. קלריצה למחייתה, תפרה רשתות-דייגים קרועות תמורת מעט מזון לשרידי המשפחה. אח”כ הועברה המשפחה לאיטליה והוכנסה ע”י האיטלקים למחנה ריכוז. כשהגיעו חיילי הבריגדה לאיטליה, הם חיפשו אחר ניצולים יהודים, ריכזו אותם במסגרת ארגונים ישראלים שטיפלו בהם במסירות רבה ודאגו להעלותם ארצה. ביוני 1944 הגיעה קלריצה לארץ-ישראל עם בנה ישראל, אחיה יעקב-יקיצה רומנו, ואימם הזקנה. לאחר שהות של שבועיים במחנה עתלית , קיבלו אישור מהבריטים לצאת אל החופש. תחילה חשבו להצטרף לקיבוץ שער-העמקים, בו היו חברים יוגוסלבים, אך נאמר להם כי לא יוכלו לקבל את האם מפאת גילה. קלריצה לא הסכימה להיפרד מאימה. היא שמעה שיש גם קבוצה יוגוסלבית באפיקים וכך הגיעה עם משפחתה לכאן. לא קלה הייתה הקליטה באפיקים. הקיץ הלוהט מחד, ותחושת הזרות במסגרת החיים החדשה והמוזרה מאידך, היקשו על השתלבותם בחיי הקהילה הקיבוצית. משעבר זמן, החיים נכנסו אט-אט למסלול של שלווה וביטחון. קלרה עבדה בכרם עם רוזה ואייזיק וזכתה ליחס לבבי ומתחשב. ישראל השתלב בחברת בני גילו. לימים, הכירה קלריצה את מרדכי, האהבה פרחה ביניהם והם נישאו והקימו קן משפחתי חם ואוהב. נולדו ילדיהם שמואל ושושי שגדלו ובגרו לשמחת לב הוריהם. בשנותיה בקיבוץ עבדה בחינוך, במטבח-הילדים, בחדר-האכילה, בחמד ובמשך השנים האחרונות השתלבה בעבודה ב”סביון”. תמיד ברוח טובה, שמחה בעבודתה, אחראית ואכפתית. אהבה מכל לב את ילדיה ונכדיה, פינקה את בני הבית במטעמים מעשה ידיה וטיפחה את גינתה סביב הבית. גם כשהתרופפה בריאותה ורבו מכאוביה, לא חדלה מלחייך, להודות בחום על כל סיוע, להקרין נועם והכרת תודה לכל הסובבים אותה, והם, השיבו לה אהבה ומסירות עד יומה האחרון. הניחה: בנים – ישראל ושמואל, בת – שושנה (שושי), נכדים ובני-משפחה. יהי זכרה ברוך.