ריז’בסקי צבי גיאורג ז”ל

דף הנצחה לצבי גיאורג ריז’בסקי ז”ל
3.1.1928-15.6.2024

שם האב: מוריס
שם האם: לובה
התקבל לחברות: 1949

צבי, בנם של לובה ומוריס, נולד בגרמניה בשנת 1928 למשפחה יהודית מסורתית ליברלית. צבי ואחותו הגדולה רות למדו בבית הספר של הקהילה הקתולית. ב-1935 עברה המשפחה לעיר קלן ולראשונה למד צבי בבית ספר יהודי. שם נחשף לקושי להיות יהודי בגרמניה שבשליטת הנאצים.

צבי סיפר שאחד המאורעות שצרבו את נשמתו היה למחרת ליל הבדולח (9 בנובמבר 1938) בדרכו חזרה מבית הספר עם חבריו התנפלו עליהם נערים מתנועת הנוער ההיטלראית והכו אותם מכות רצח, זיכרון של ילד רק בן 10.

ב-1939, לפני המלחמה, עלתה אחותו ארצה במסגרת עליית הנוער. 3 שבועות לפני פרוץ המלחמה, צבי בן ה-11 ואימו ברחו לווילנה, הם נתפסו, הוחזרו לגרמניה ונכלאו, אך בנס שוחררו והגיעו בשלום לווילנה. ביולי 1941 הגרמנים כבשו את ווילנה ואז החלה שואת יהודי ווילנה האכזרית, הוא ואימו נשלחו לבית הסוהר של ווילנה, אשר שימש מקום ריכוז. בהמשך הועברו לגטו, האם לובה נרצחה בפונאר, צבי נשלח למחנה עבודה לכריית כבול עבור הצבא הגרמני בליטא. ב-1944 הועבר ע”י הגרמנים למחנה בקובנה ומשם נשלח במסע שערך 3 ימים למחנות הלוויין של דכאו, שם הוא הועסק בבניית בונקרים עבור תוכנית בניית מטוסי סילון, גם שם נאלץ לעבוד בפרך והוא בן 16 בלבד.

באחד במאי 1945 והוא בן 17, זכה להשתחרר ע”י הכוחות האמריקאים ויחד עם ניצולים אחרים הועבר למחנה עקורים לטיפול.
ביוני 1945 שב הביתה לעירו, קלן, לחפש בני משפחה ולא מצא אף אחד, אז התברר לו האסון שקרה לעם היהודי ולמשפחתו שלו.
אביו, כך נודע לו שנים אחר כך, נלקח ע”י הגסטאפו ונרצח ב-1942.

צבי נשאר כשנתיים בקלן.
הוא החליט לעלות לארץ ישראל ולשם כך נעזר באנשי הבריגדה שריכזו את הפליטים למסע ארוך מגרמניה לאוסטריה ומשם חצו את האלפים לאיטליה בדרכם ארצה.
בקיץ 1947 עלה על אוניית המעפילים “מורדי הגטאות”. בדרכה ארצה נתפסה האונייה ע”י הבריטים והם גורשו למעצר בקפריסין.
באפריל 1948, בגיל 20, הגיע צבי ארצה וזכה להיפגש עם אחותו, אותה לא ראה מ-1939.
שבועיים אחרי הגעתו ארצה הצטרף לקיבוץ אפיקים.

צבי היה חלק מקבוצה של כ-30 שורדי שואה שהגיעו לאפיקים. את חלקם פגש במהלך המלחמה, חלק במחנה העקורים בתום המלחמה ואחרים במעצר בקפריסין. בין חברי הקבוצה: דינה ואוסקה קול, אהובה גוטסמן, פרומה וארקה עמית, האחים מרקל, חיה ויעקב רוקמן, יהודית מרקל, רבקה וחיים לויתן, אהרון פילץ, צילה ושמעון קריסטל, צבי קרמר ויצחק בר מאיר.
צבי הוא השורד האחרון של הקבוצה, שהיו זה לזה כמו משפחה אחת גדולה, מעין תחליף לאובדן המשפחתי האישי של כל חבר וחברה בקבוצה.

עם בואו לקיבוץ צורף לכיתת הכוננות, במסגרת ההכנות למלחמת העצמאות, והיה בתפקיד עד סוף 1948.
ב-1949 גויס לשנתיים לצבא, אחרי השחרור חזר הביתה לאפיקים.

בגיל 23 , אחרי שחזר מהצבא, הכיר צבי את אורה גלילי והם נהיו לזוג.
ב-1952 אורה וצבי התחתנו באפיקים על גג הבית של קלרה ולסיה גלילי, אבל אפילו תמונה אחת אין מהאירוע המשמח.
צבי ידע שהוא מתחתן עם הבת הראשונה של הקיבוץ ויש בזה מחויבות ולכן היה ברור שכאן יהיה ביתם, ואכן באפיקים בחרו אורה וצבי להקים את ביתם וכאן נולדו ילדיהם: עוזי, אהובה ויעל.

לצבי היה חלק באחד הסמלים של הקיבוץ- פסל האיילה, אותו יצר הפסל דב פייגין (פסל לזכרם של ילדי אפיקים שנפטרו בטרם עת) הפסל נוצק ע”י צבי ומאיר נחושתן.

צבי עבד 15 שנים בענף התובלה של הקיבוץ.
ב-1965 הצטרף לחברת “אגד”, 25 שנים עבד על קו עמק הירדן תל אביב / חיפה, בימים בהם להיות בעל מניה ב”אגד” היה מקור לכבוד והערכה.
ב-1988 יצא לפנסיה מ”אגד” ונכנס לעבוד בצח”מ (בתקופה שכך עוד קראו למפעל).
רק בגיל 78 פרש לביתו ומאז היה לבעל, אבא וסבא במשרה מלאה.

בשבת 15 ביוני 2024 נדם ליבו של צבי,
במותו היה בן 96, מתוכם 75 שנים היה חבר קיבוץ אפיקים.

הניח אחריו אישה – אורה (זוגיות של 72 שנות נישואין), ילדים – עוזי, אהובה ויעל, נכדים, נינים ובני משפחה.

יהי זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור חיינו.