דף הנצחה לשחם חנוך ז”ל (29/04/1915 – 23/09/2000) ( – כג אלל תש”ס )
שם האב: שמריהו. שם האם: לובה. חבר הקיבוץ משנת 1948 חנוך נולד בלטביה בשנת 1915. אביו עסק במסחר. במלחמת העולם השנייה היה חנוך לוחם ב”צבא האדום”, בדוויזיה הלטבית. גיוסו לחיל הקשר הטלפוני הביא אותו לחזית, שם היה עליו להתמודד עם סיכוני המלחמה ועם קשיי הרעב. לאחר המלחמה השתלב חנוך במפעל הבריחה שתכליתו הייתה להעלות כמה שיותר יהודים לארץ-ישראל. כבוגר תנועת “נצ”ח”, נוער צופי חלוצי, היה חנוך בן מקימיה של תנועת “נוח”מ” , נוער חלוצי מאוחד. חנוך אמור היה להגיע ארצה באוניית המעפילים “יציאת-אירופה”, אך ברוח הימים ההם ויתר על כך מכיוון שהוטל עליו לקבל את האחריות להמשך מפעל ההעפלה הבלתי לגאלית. בשנת 1948 הצטרף חנוך לשיירה האחרונה ועלה ארצה. באותה שנה בחודש מרס הגיע לקיבוץ אפיקים. באמצע שנות החמישים יצא חנוך עם עוד חברים לנגב, להקים, לתפעל ולעבוד בחוות מיגדה (ביטחה). המטרה הייתה הבטחת אדמה ומים למשקים קיבוציים שיקומו בעתיד בנגב והעסקת העולים המתיישבים בעבודה פרודוקטיבית המחנכת את עושיה ליחס הרצוי אליה ואל תוצרתה. אפיקים כקיבוץ שצרך כמויות גדולות של גרעינים להזנת משק החי שלו, נדרש להשקיע את חלקו, בעבודת אנשים ומכונות והיה מעוניין בסידור זה. בכך זכה למכסת יבולים שהיו כל כך נחוצים לו. בשנת 1960 נשא לאישה את מלכה, אלמנה צעירה, ונולדו בנותיהם לילך והילה, אחיות לספי ואורלי. באותה שנה הגיע לאפיקים אביו מרדכי וכאן בסמוך לבנו, חי האב עד לפטירתו בשנת 1971. שנים היה חנוך קשור לאגף הכלכלי הכספי של קיבוץ אפיקים כחבר ועדת כספים, כחבר הועדה הכלכלית, כגזבר, כנציג המשק במועצה האזורית וכמנהל כוח-האדם של בית החרושת-קלת. בשנת 1962 נסתיימה התקנת מרכזיית הטלפונים החדשה באפיקים ב”ניצוחו” של חנוך. רשת התקשורת של אפיקים הלכה והתפתחה, הלכה והסתבכה עד שהגיעו ימים בהם נאמר לכל שואל ומתעניין שרק חנוך הוא היודע איפה מתחיל הקו והיכן הוא מסתיים. כמי שהצליח לעשות זאת תחת אש התופת של הגרמנים, מצא חנוך את דרכו גם בסבך הקשרים התקשורתיים באפיקים. הגיע היום בו היה על חנוך להעביר את התפקיד לאנשים אחרים אך למרות זאת הוא היה ונותר היודע-כל, המוציא והמביא בתחום התקשורת הקווית. לימים נחלש חנוך. מסעותיו בקלנוע בשבילי אפיקים הלכו והתמעטו עד שפסקו. בתקופת חייו האחרונה שהה ב”בית-אשלים”. מצב בריאותו הורע אט-אט והוא נפרד מהחיים בהם היה כה מעורה ופעיל. חנוך נפטר בהיותו בן 85. לרבים ייזכר חנוך בתרומתו המיוחדת לקשר ולתקשורת בין אדם לאדם ובין הקיבוץ לחברה הסובבת אותו, בשפתו המיוחדת ומבטאו הייחודי, ובעיקר ב”ריש” המודגשת שהייתה כה אופיינית לו. הניח: אישה – מלכה, בנות – ספי, אורלי, לילך והילה, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.