דף הנצחה לשטיין משולם ז”ל (31/03/1925 – 26/09/2009) ( – ח תשרי תש”ע )
שם האב: אביעזר. שם האם: הילדה. חבר הקיבוץ משנת 1957 משולם נולד בגרמניה בשנת 1925, בן יחיד להוריו. עם עלות הנאצים לשלטון בגרמניה, היגרה המשפחה לדרום-אפריקה. משולם קיבל חינוך יהודי וציוני מילדותו. הצטרף לתנועת “הבונים”. למד עברית והבין שאת חייו הבוגרים והעצמאיים יעשה בישראל. כשפרצה מלחמת העצמאות, התגייס משולם למח”ל (מתנדבי חוץ-לארץ) והשתתף בקרבות. לאחר המלחמה נשאר בארץ, למד והדריך בחוות הנוער הציוני בירושלים. באחד מהטיולים לאילת, פגש את החניכה רותי, ומאז לא נפרדו דרכיהם. הם התחתנו בארץ, אך חזרו לאנגליה מתוך ידיעה ברורה כי זה לזמן קצר בלבד, טרם השתקעותם בישראל. בינתיים, נולדו הבנים עודד ז”ל ודודו . אז החליטו כי הגיעה העת לעלות לישראל. מחברים שמעו על קיבוץ אפיקים וב-1955 הגיעה המשפחה לאפיקים. מאז הם כאן, חלק בלתי נפרד ממשפחת אפיקים. כאן נולדו 2 בנותיהן, כאן בנו את ביתם. בתחילה היה משולם מורה לאנגלית אך הוא לא ראה בהוראה את משאת נפשו. הוא החל לעבוד בבית החרושת “ספן”, ב”קלת” ובהנהלת החשבונות. איש חרוץ ודייקן, חכם, דעתן, סקרן ומתעניין. אהב מאד את הארץ ואת מסורת עם ישראל. את הארץ “חרש” ברגליו, כמעט בכל הצעדות האפשריות. ספג את הנוף הטבעי והאנושי שסביבו, והתחבר אליו בכל נימי נפשו. גם אל המסורת היהודית התקרב, תוך כדי קריאה ולימוד ורצון לדעת והיה מבאי בית הכנסת הקבועים. מותו של עודד בנו בתאונת דרכים, הכה מכה קשה וכואבת במשפחה, אך החוסן הנפשי שלהם שמר אותם אוהבי חיים וזקופי קומה. כשגדלו הילדים ונישאו, נולדו הנכדים והתרחבה המשפחה – הייתה הרבה שמחה ואהבה בבית משפחת שטיין. כשנפגעה קשה בריאותו של משולם והוא הפך נכה, הוא נאבק על כל צעד שיעשה בכוחות עצמו. הוא השתלב ב”חמד” והתמיד לאורך זמן. הוא המשיך עד כמה שאפשר, לנהל אורך חיים פעיל. השתתף, עקב, התמצא והתעניין בנעשה סביבו בקיבוץ, בארץ ובעולם. עם הזמן גברו הקשיים אך משולם לא נפל ברוחו. מ”חמד” עבר לעבוד ב”סביון”, השתלב בפעילות ובאווירה היצירתית של המקום. כישוריו האינטלקטואליים, נשארו חדים ובהירים כשהיו, שימרו אותו כאדם אופטימי, סבלני וסובלני, בעל חוש הומור וכושר הסתגלות מדהים. הוא מצא עניין ותוכן בחיים שלא האירו לו פנים כמקודם. יחד עם רותי רעייתו, זה לצד זו, בתמיכה הדדית ובזוגיות משלימה, באהבה ובכבוד, היו עד הסוף שבא פתאום, בערב יום הכיפורים, כשמשולם נפטר. הניח: אישה – רותי, בן – דודו, בנות – עידית ועדנה, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרו ברוך.
