דף הנצחה לשכטר בנימין ז”ל (11/06/1924 – 24/10/2011) ( ט סיון תרפ”ד – כו תשרי תשע”ב )
שם האב: משה. שם האם: מינה. חבר הקיבוץ משנת 1969 בנימין נולד בבוזיאלי שברומניה בשנת 1924 להוריו מינה ומשה. בן שלישי במשפחה בת חמישה ילדים. האב היה סוחר והאם עקרת-בית. האווירה בבית הייתה יהודית- מסורתית והחיים התנהלו על מי-מנוחות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה השתנה לרעה היחס ליהודים ברומניה. כשנכנסו הגרמנים לרומניה, נלקחו כל הגברים היהודים מגיל 18 ומעלה לעבודות כפייה. בנימין בן ה-19 נשלח למחנה עבודה בו עבדו עבודת פרך ימים רבים ארוכים. לאחר הניצחון על גרמניה והשחרור ממחנות הכפייה, התגייס בנימין לצבא הרומני ושירת בו כשנתיים. את לילי אשתו הכיר ברומניה ושם נטוו הקשרים הראשונים. כשקמה מדינת-ישראל והסוכנות החלה לארגן עליית יהודים לארץ, הצטרף גם בנימין שהיה חניך תנועת “השומר-הצעיר” אל גל העלייה הזה. השלטונות ברומניה דרשו כי העולים לישראל יעברו “חינוך קומוניסטי” כדי שיעשו תעמולה קומוניסטית עם בואם לארץ-ישראל. בנימין היה חבר בקבוצה כזאת וכך היה התהליך מהיר יותר. בשנת 1948 עלה בנימין לארץ. הוא זנח כמובן כמו רוב העולים האחרים את משימתו הקומוניסטית והתגייס לצבא. לאחר כשנה וחצי הגיעו גם הוריו של בנימין לארץ והתיישבו בטבריה. בנימין הצטרף אליהם לאחר שחרורו מהצבא והחל לעבוד בעבודות שונות. כל אותו זמן הוא שמר על קשר מכתבים עם לילי, וכשעלתה לילי ארצה, הם נפגשו בטבריה והחליטו להתחתן. הם עברו לבית משלהם ונולדות הבנות ציונה ויוספה. החיים לא היו קלים. התנאים היו קשים והפרנסה בצמצום. בנימין עבד כנגר בבניין ולילי הייתה תופרת. יותר מאוחר התחיל בנימין לעבוד בבית החרושת “קלת” אפיקים, וכאן נקשר הקשר עם הקיבוץ. בנימין התרשם מהחיים בקיבוץ ולילי התרשמה מהנוי. בסופו של דבר נפלה ההחלטה להצטרף לקיבוץ ובשנת 1969 התקבלה המשפחה לחברות באפיקים. שנה לאחר מכן נולד באפיקים בן-הזקונים חן. בנימין המשיך את עבודתו ב”קלת” ולאחר מכן עבר לעבוד בבית הדפוס של הקיבוץ. עם חלוף השנים, הילדים גדלו והקימו משפחות משלהם. לימים, החל בנימין לסבול ממצוקות נפשיות שהכבידו עליו בהתנהלות היומיומית והשפיעו מאד גם על בריאותו הגופנית. הוא עזב את מקום עבודתו בדפוס והשתלב בעבודה ב”סביון” ושם, במשך שנים, מצא בית חם ותומך שאיפשר לו בצד התעסוקה היצירתית מפגש חברתי, מעניין ומהנה. במשך הזמן, כשנזקק לטיפולים בריאותיים תכופים, הוא מצא את מקומו ב”בית-אשלים”. השנים האחרונות היו לו קשות והוא איבד את יכולתו להתמודד עם החשכה שהלכה והתעבתה סביבו. ילדיו ונכדיו היו לו מקור-אור מחמם לב, אך הכאב והסבל שאפף אותו הכניעוהו לבסוף והוא נפטר. בן 87 היה במותו. הניח: אישה – לילי, בנות – יוספה וציונה, בן – חן, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.
