שפירא ליקה  ז”ל

דף הנצחה לשפירא ליקה  ז”ל   (09/01/1923 – 15/05/2009)     (  –  כא אייר תשס”ט )

שם האב: ראובן. שם האם: שרה. חברת הקיבוץ משנת 1953 ליקה נולדה בשנת 1923 בבוקרשט שברומניה, למשפחה בת 5 ילדים. בית יהודי חילוני, במלחמת העולם השנייה נשלח האב לעבודות כפייה. ליקה נאלצה להפסיק את לימודיה ונחלצה לעזור בפרנסת המשפחה. משפחתה שרדה את מאורעות המלחמה. ליקה וטוביה נפגשו לאחר המלחמה וסיפור אהבה גדול הוא סיפור חייהם מאז ועד יומם האחרון. יחד הם החליטו לעלות לפלשתינה. עברו לאיטליה, שם התחתנו, ובמסגרת עלייה ב‘ הפליגו ארצה כשליקה כבר בחודש החמישי להריונה. האונייה נתפשה ע”י האנגלים והובלה לקפריסין. לאחר 3 חודשים, הם הצליחו לקבל שחרור והגיעו ארצה למחנה המעבר בעתלית. כעבור יומיים נולד בנם-בכורם עזי. המשפחה עברה לקריית-חיים שם נולד בנם השני דובי. לאחר זמן מה, במפגש ידידים שמעו על התנועה “מהעיר אל הכפר” ועל “הקיבוץ”. הרעיון מצא חן בעיניהם וקבוצה של 5 משפחות הגיעה בשנת 1952 לקיבוץ אפיקים. כאן באפיקים, נולדה בתם הצעירה רחל. ליקה השתלבה בעבודת הבישול, לאחר מכן עברה לעבוד במתפרה, כתופרת סלונית. ליקה אהבה את עבודתה והתמידה בה לאורך שנים. היא השקיעה בה שעות רבות של עבודה. מותו הטראגי של הבן עזי ז”ל, היה מכה אנושה למשפחה. הכאב היה בלתי נסבל, אך הזוגיות המיוחדת כל כך של ליקה וטוביה עמדה גם במבחן הנורא הזה. המוטו של חייהם היה – לראות תמיד את “חצי הכוס המלאה”. לימים, הילדים גדלו, בנו את ביתם במרחקים. ליקה וטוביה טיפחו את הקשר המשפחתי ב”שלט רחוק”, הם טיילו יחד, עבדו ב”חמד” יחד, נסעו בקלנועית הזוגית יחד. הם היו זוג כריזמטי שהקרין רוח נעורים ושמחת חיים מדבקת. כשליקה חלתה, נשא אותה טוביה על כפיים. הוא טיפל בה במסירות ואהבת אין קץ. מותו הפתאומי של טוביה השאיר את ליקה לבדה, המומה וכואבת. היא ניסתה לאסוף כוחות ולהמשיך לבד, אולם, החיים בלי טוביה היו בלתי אפשריים עבורה. בחודשי חייה האחרונים, הגיעה רחל בתה, לתמוך ולטפל באמה האהובה. הניחה: בן – דובי, בת – רחל , ונכדים. יהי זכרה ברוך.