דף הנצחה לתבורי כתריאל ז”ל (06/07/1935 – 25/03/2008)
שם האב: יצחק. שם האם: חנה. חבר הקיבוץ משנת 1953
כתריאל נולד ביולי 1935 באפיקים , תינוק ראשון שפתח את בית התינוקות באפיקים. מבוגרי הדור השני של אפיקים. בהיותו בן 10 התייתם מאביו, שהיה משורר ואיש-רוח. כתריאל למד בבית החינוך המשותף בדגניה א‘, אח”כ באפיקים, ובבית-ירח. מגיל צעיר השתלב בעבודה ונקשר במיוחד לענף הרפת. בנוסף, בלט כישרונו המוסיקלי. התמקד בנגינה באבוב. בצבא, כששירת בתזמורת צה”ל, פגש ביעל, ומאז לא נפרדו דרכיהם. הם נישאו ובנו את ביתם באפיקים. כאן נולדו ילדיהם ונכדיהם. כתריאל למד באוניברסיטה, הרחיב אופקיו וסיים תואר שני בפקולטה ברחובות. קיבל מלגת מחקר בארה”ב, לשם יצא עם משפחתו למשך שנה. אח”כ חזר לרפת, יישם את הידע שצבר וגוייס לריכוז המחקר בענף הבקר בעמק-הירדן. אח”כ עבר לעבוד במכון התערובת של המועצה האזורית עמה”י. למוסיקה הקדיש כתריאל את זמנו ואהבתו. הוא ניגן בתזמורת הקיבוצים, התגבר על קשיים טכניים רבים, והגיע בסופו של דבר, לרמה מקצועית גבוהה, ולביקורת חיובית ביותר בעיתונות ובציבור. כתריאל ניסה להקים “תזמורת בידור” באפיקים לטובת אירועי התרבות בקיבוץ. הוא הצליח להשיג תקציב לקניית כלים חדשים אך לאכזבתו, לא נרשמה הצלחה רבה בשטח זה. כתריאל היה קיבוצניק בלב ובנפש. איכפתניק ודעתן. השינויים שעבר הקיבוץ לא היו לרוחו. הוא הירבה לבטא את דעותיו בעלון המקומי. הוא כתב בזכות הלינה המשותפת, ובזכות איחוד הרפתות “כי זה טוב לאפיקים”. הוא התנגד לביטול ארוחת הבוקר בחדר-האכילה, והעדיף כספומט אנושי ומחייך על כספומט אוטומטי קר. הוא לחם על זכויותיהם של הותיקים, על כבודם ורווחתם. את מאמריו תיבל בהומור ואירוניה ולא הסתיר את נימת הכאב על העולם היפה של פעם, שהולך ונעלם. מעל לכל היה כתריאל איש משפחה למופת. בן נאמן ומסור לאימו. בעל אוהב, שותף וחבר ליעל רעייתו, ואבא חם וגאה בילדיו ונכדיו. המחלה שבאה בחטף, שמה קץ לסיפור האהבה היפה הזה. מותו בא לו פתאום, טרם זמנו. שירת חייו באמצע נפסקה. הניח: אישה – יעל, בנות – מיכל ונעמה, בן – אורי, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרו ברוך.
