דף הנצחה לאבן-דר איטקה ז”ל (01/08/1913 – 15/12/2000) ( – יח כסלו תשס”א )
שם האב: אריה. שם האם: אלטה. חברת הקיבוץ משנת 1933 איטקה נולדה בשנת 1913 בליטא. כתלמידת בית-ספר תיכון עברי היא הצטרפה לתנועת השומר הצעיר נצ”ח. בשנת 1933 עלתה איטקה עם קבוצת עולים חברי נצ”ח והגיעה לחצר-כנרת. המעבר מחצר כנרת אל הנקודה, “הטוצ‘קה”, היה עבורה פתיחת אפיק עמוק ורחב לביטוי כל יכולותיה וכישוריה לפי מושגי אותם ימים רחוקים. תחילה עבדה כרצפת, בנוסף היתה אחראית על הגנת המקום כממונה על הנשק, וכשותפה לבניית הסליקים שדבר קיומם היה סודי ביותר. בשנת 1947 נשלחה איטקה מטעם ההגנה לשליחות לאירופה ולגרמניה, ושם במחנות העקורים הכשירו, היא וחבריה, את העולים להשתמש בנשק חם. איטקה אף הגיעה לדרגת מפקדת של מחנה מעפילים ובלטה ביכולתה לרכוש את אמונם של אנשים אלה. מהשליחות חזרה איטקה לקיבוץ עם שמחה איתו בנתה באפיקים את משפחתה וכאן נולדו בניהם מיכאל ונתן. במהלך שנותיה באפיקים הייתה איטקה אקונומית, לאחר מכן עברה למחלקת אבטחת האיכות בקלת שם עבדה תקופה ארוכה. את דעותיה על הקיבוץ ביטאה איטקה בפורומים שונים ובועדות הרבות בהן כיהנה. בשנת 1979 נפטר שמחה בעלה . 21 שנה הייתה איטקה אלמנה. היא המשיכה באורח חיים פעיל, עבדה והייתה מודעת היטב למתרחש בקיבוץ. היא העניקה לנכדיה ולבניה אהבה גדולה ומסירות אין-קץ עד שחלתה. בשנים האחרונות איטקה עברה ממצב בו טיפלה ב”כל העולם” למצב בו לא הייתה עוד עצמאית. ילדיה ונכדיה ביקרו אותה בנאמנות גדולה. איטקה נפטרה בהיותה בת 87 . איטקה תיזכר כאישה מיוחדת במינה, אשת-חייל. שם ומושג בתנועת נצ”ח, ב”הגנה” כמפקדת במחנות ניצולי השואה, כמדריכת עולים בנשק לקראת עלייתם לארץ, ובאפיקים כעובדת בריצוף, כשותפה בבניין הסליקים הראשונים וכבעלת תפקיד מרכזי בכל הקשור לביטחון הקיבוץ, ודאגה לכלל ולענייניו. הניחה: בנים – מיכאל ונתן, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.
