דף הנצחה לעמיקם אסם ז”ל נולד ב- ג’ אלול תרצ”ז 10/08/1937, נפטר ב- ה’ בשבט תשפ”ב 07/01/2022
עמיקם בנם יחידם של זהבה, לשעבר גולדה, שהגיעה מליטא לארץ ישראל כספורטאית למכביה, ואברהם (אברשה) סמולינסקי, שהיה קבלן גדול וגם איש הבוהמה, חבר של אלתרמן ושלונסקי, רביזיוניסט, שבלחץ בן גוריון עזב את לח”י והצטרף ל”ההגנה”.
עמיקם נולד בתל אביב ב-1937.
ב-1938 נסע עם אמו לביקור משפחתי בקובנה. ב-1941, בסיוע שליחי “ההגנה”, הצליחו הוא ואמו להגיע ארצה והוא זכה להיפגש שוב עם אביו. עמיקם מספר שהחשיב עצמו כניצול.
עמיקם היה פעיל בתנועת ה”צופים”. במסגרת הזו יצא עם הגרעין שלו בחופש הגדול בין י”א ל-י”ב למחנה עבודה בשדה בוקר ושם הם נפגשו עם דוד בן גוריון , עמיקם כמו עמיקם נער בן 17 ניהל איתו שיחה ארוכה על מגוון נושאים.
בשנת 1955 כשסיים קורס מ”כים בנח”ל, קרא לו קצין חינוך ראשי והודיע לו שהוא מוצב ללהקת הנח”ל לאחר ששמע שהוא כתב את כל הפזמונים למסיבת סיום הקורס.
עמיקם שרצה להיות לוחם לא אהב את ההחלטה וסירב להגיע ללהקה המפורסמת.
לבסוף שובץ כסמל חינוך באזור ניצנה ושם פגש לראשונה את תחיה רימון בת אפיקים.
ב-1956 פגש בסגן הרמטכ”ל (לימים הרמטכ”ל) חיים לסקוב שהתפלא מדוע לא הלך לקורס קצינים ועמיקם השיב שהוא מבקש להיות מפקד מחלקה של הגרעין שלו שבשדה בוקר וכך היה.
בדצמבר 1958 נישא עמיקם לחברתו תחיה. החתונה התקיימה באפיקים וכאן הם בחרו להקים את ביתם. עוד בהיותו נער מימי הגרעין ב”צופים” האמין ברעיון הקיבוצי, בשותפות, בערבות הדדית. מעולם לא זנח את הרעיון הקיבוצי ואת אהבתו הגדולה לאפיקים.
ב-1959 התקבל לחברות.
הוא יצא ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים פילוסופיה ומקרא והיה רכז תא הסטודנטים של מפ”ם. עמיקם מילא מגוון רחב של תפקידים: ריכוז ועדת תרבות, ריכוז ועדת לימודים, עריכת העלון, מרכז כוח אדם, מרכז ועדת חברה, מרכז עבודה, מרכז ועדת ביקורת, מרכז מסלול בנים מזכיר קיבוץ (בתקופה שכך קראו לתפקיד) והיה שותף מרכזי בתקנון הקיבוץ שקיים עד היום. בנוסף היה פעיל גם בתנועה: שליח בארצות הברית מטעם “הצופים” בשנים 1968-1970, לשם נסע עם משפחתו. ב-1993 יצא עם תחיה לחצי האי קרים ללמד עברית; עבד בתק”צ בימי המזכ”ל זאב שור (ולוולה) בתפקיד ניהול מידע תנועתי וניהול תקשורת קיבוצים וגורמי חוץ. אמרו עליו אז: שהוא הכותב הרהוט ביותר בתנועה.
לצד העשייה הניהולית המגוונת עמיקם היה איש רוח ותרבות מרכזי של קיבוץ אפיקים.
עמיקם איש המילה והשפה העברית. את שירו הראשון כתב כבר בגיל 13 ומאז כתב עשרות שירים ופזמונים למופעים ומחזות. הכתיבה הייתה לאורך כל חייו, מתנועת ה”צופים”, בגרעין הנח”ל, לתנועה קיבוצית, וכמובן בכל שנותיו באפיקים- שיריו כיכבו באירועים השונים של הקיבוץ, וגם על אירועי השעה כתב.גם ספרים הוא הוציא: “הקיבוץ-שדה בוקר” בחג ה-50 לקיבוץ, וספר “עם ילדים”- שירים והפעלות לילדים; וסיפורים לגני, הנכדה הבכורה.
קולו של עמיקם תמיד נשמע. לפעמים מאתגר את ההנהגה לעיתים גם מרגיז, כי עמיקם תמיד היה נוכח, מעורב ואכפתי.
ב-4 שנים האחרונות הלך קולו ונאלם ונעלם, והוא התכנס לעולמות אחרים ואנו נשארנו עם היצירה הרבה שהותיר לנו. לעמיקם חלק נכבד מפס הקול של בני אפיקים לדורותיהם והוא חלק מ”היש” המפואר של תרבות אפיקים, הוא הנחיל לנו מורשת ומסורת שתישאר איתנו…
“כי אפיקים כי אפיקים זה בית חרושת
הכל דופק ממש כמו מכונה
עובדים באור, עובדים בחושך
תמיד, תמיד בוערת העונה”.
הפזמון מתוך “חרושת אפיקים”, 1962.
השיר תפקד כמעט כהמנון המשק שאין ילד שלא הכיר, שיר חובה בכניסה לקיבוץ.
עם תחיה היקרה, שתמיד הייתה לצידו לאורך 63 שנות נישואין; הבנים יניב, יגיל ,ינון; הנכדים, הנינים, המשפחה, המטפלת המסורה אוינה והחברים- אבל בית אפיקים על מותו של עמיקם.
בן 84 היה במותו מתוכם 63 שנים היה חבר קיבוץ אפיקים.
הניח: אישה: תחיה, בנים: יניב, יגיל וינון, נכדים, נינים ובני משפחה.
יהי זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור חיינו.
