דף הנצחה לבר-מאיר חיה ז”ל (22/03/1926 – 01/05/2001) ( – כ ניסן תש”ס )
שם האב: יהושוע שם האם: מלכה. חברת הקיבוץ משנת 1952 חיה נולדה בגרמניה בשנת 1926. בנעוריה הייתה חברה בתנועת “הבונים” באנגליה וכשש שנים בהכשרה מטעם “החלוץ”. כשהתארגנה “עלייה ב‘”, בתום מלחמת העולם השנייה, הוחלט לצרף את הקבוצה אליה השתייכה חיה, לשארית-הפליטה שעלתה ארצה בספינת מעפילים. היציאה מאנגליה הייתה בלתי-לגלית וסודית. חיה קישרה בין הגורמים השונים ודאגה שחברים יגיעו לצרפת ושם יתמזגו עם שאר המעפילים. לכל ספינת עולים הצטרפו מלווים מן הארץ, בדרך כלל חברי פלי”מ שנקראו “גדעונים”. תפקידם היה לשמור על קשר אלחוטי עם הארץ בזמן ההפלגה. בשל קשיים להביא מלווים אלה מהארץ, התארגנו פעילי עלייה ב‘ והכשירו עולים לתפקידי הקשר. בקבוצה זו השתתפה חיה והיה ברור לה שעקב כך העלייה ארצה תידחה לפחות בשנה. היא למדה מורס, הצפנה ופיענוח, פעלה במסגרת ה”מוסד” ואף הושבעה על ידי משה סנה בטקס ההצטרפות לשורות הפלמ”ח. בבוא היום עלתה לספינה “אף-על-פי-כן” בתפקיד קשרית שנייה. זו הייתה הספינה הראשונה שיצאה לדרך לאחר האונייה “יציאת אירופה”. התכנית הייתה להערים על האנגלים ולהוריד את העולים ישר בארץ-ישראל מבלי להיתפס, ולאנשי הקשר היה תפקיד חשוב במשימה זו, אך למרבה הצער, היא נכשלה, בשל מרגלת באניה שקיימה קשר עם המשחתות הבריטיות ומסרה דיווח על ההפלגה ומיקום האונייה. כל נוסעי האניה נתפסו והוגלו לקפריסין. לאחר תקופת שהייה שם הגיעו העולים ארצה. חיה עם קבוצת חבריה מאנגליה נשלחה לקיבוץ כפר-הנשיא ושם התקבלה לחברות. את יצחק קירשנבוים, אלמן צעיר, הכירה כשנשלחה כחברת קיבוץ כפר-הנשיא לעבוד תקופת-מה באפיקים. בין השניים נוצר קשר זוגי ויצחק נעתר לבקשתה של חיה והצטרף אליה לקיבוצה. יצחק לא התאקלם שם והשפיע על חיה לעזוב העירה. הם עברו לקריית-שמואל וחיה עבדה כמזכירה באולפן לעברית. כשחשו שניהם שהחיים בעיר ריקניים ונטולי חברה חיפשו מקום בעל ערך ומשמעות חיים. הם פנו לאפיקים ונענו בחיוב, ובשנת 1952 התקבלו לחברות. בקיבוץ נולדו שבעת ילדיהם. חיה עבדה בבתי-ילדים והתגלתה ברצינותה וחינוכה הערכי. אחרי כן עבדה באקונומיה, שם התמידה שנים רבות במסירות שלא ידעה גבולות. בשנותיה האחרונות עבדה בכל-בו וגם שם עשתה את עבודתה בנאמנות ייקית מופלאה. בשנת 1979 פגע אסון כבד במשפחה עם נפילתו של יוסי ז”ל, ששירת בסיירת גולני ונפל בקרב עם מחבלים בגבול לבנון. אבל כבד ירד על חיה ומשפחתה והחיים כבר לא היו כמקודם. למרות הכאב והשכול, חיה גילתה חוסן נפשי כביר והשתדלה לנהל את חיי המשפחה בסדר מופתי ובמשמעת מוקפדת. היא המשיכה בעבודתה בעקביות הראוייה לכל הערכה. במהלך השנים נולדו הנכדים והמשפחה הלכה והתרחבה וחיה השקיעה את תשומת-ליבה בכולם. בשנת 1996 נפטר יצחק באופן פתאומי וחיה נאלצה להתמודד עם אסון נוסף שהלך והחליש אותה. היא חלתה במחלה ממארת ונפטרה בהיותה בת 74, ארבע שנים לאחר מות בעלה יצחק. הניחה: בנים – יוש (יהושוע), מיכה ושרוליק, בנות – אסתר, מילכה וחנה, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.
