בריק (אושפיץ) יוכבד ז”ל

דף הנצחה לבריק (אושפיץ) יוכבד  ז”ל   (08/11/1923 – 18/04/2013)     (  –  ח אייר תשע”ג )

שם האב: יצחק. שם האם: אילונה. חברת קיבוץ אפיקים משנת 1948 יוכבד נולדה בהונגריה בנובמבר 1923 להוריה אילונה ויצחק לבית אושפיץ. בת בכורה למשפחה בת 6 ילדים. למשפחה הייתה חנות מכולת ממנה התפרנסו בצניעות. בגיל 16 עברה יוכבד לבודפשט והחלה לעבוד בתפירה לפרנסתה ולעזרת המשפחה. שלוות החיים הופרה עם כניסת הגרמנים להונגריה. חברים מקומיים הצליחו לסדר לה ניירות מזויפים של אזרחית שבדית. שכנים טובי-לב אמצו אותה ובעזרתם ניצלה מגורלם המר של רוב יהודי הונגריה. הוריה נשלחו למחנה ברגן-בלזן ושם נספו. לאחר המלחמה חזרה יוכבד אל זהותה היהודית והתקשרה אל הג‘וינט כדי להתאחד מחדש עם ניצולי השואה ששרדו, ולצאת ביחד לחיים חדשים. אל הג‘וינט הגיעה בקשה מקומונה צעירה שהוקמה ע”י קבוצת בחורים צעירים, ניצולי השואה, שהחליטו להכשיר את עצמם לעלייה לארץ-ישראל. הם ביקשו בחורה שתהיה אם-בית בקומונה ותעזור להם בבישול, בארגון המגורים וסידורי היום-יום. הג‘וינט שלחו אליהם את יוכבד. בן חברי הקבוצה הזאת היה גם יצחק בריק. הוא התרשם מאד מהנערה הצעירה טובת המראה שהיטיבה מאד לבשל, והביאה עמה רוח רעננה לקבוצה. הקבוצה עברה לאיטליה והתחברה אל קבוצת הכשרה שהייתה מועמדת לעלייה. יוכבד ויצחק החליטו להתחתן ואחרי כשנתיים, כשהגיע תורם לעלות ארצה, הם היו כבר הורים לבתם חנה שהייתה כבת שנה. במסגרת עלייה ב‘, הם הפליגו באונייה “אל תפחידונו” מאיטליה לישראל. האונייה נתפסה ע”י הבריטים והובאה לקפריסין. בזכות התינוקת הם שוחררו ממחנה המעצר בקפריסין לאחר כ-6 שבועות, ושליח מהארץ כיוון אותם לאפיקים שהייתה בה קבוצת חברים מהונגריה. יוכבד ויצחק הגיעו לאפיקים בראשית שנת 1948, בתקופת מלחמת העצמאות. יוכבד הייתה אז בהיריון מתקדם. בימים הראשונים להיותם בקיבוץ חוותה המשפחה טרגדיה קשה כשהבת הקטנה חנה ז”ל נחנקה למוות. האסון הנורא הכה ביוכבד ויצחק ועולמם חרב עליהם. חברים התגייסו לעזור ולתמוך בזוג הצעיר, ובאביב תש”ח נולדה בתם לאה. כעבור שנתיים נולד גם בנם משה. יוכבד החלה להרגיש שהחיים מאירים לה פנים והיא ניסתה בכל כוחה להתגבר על הקשיים ולבנות למשפחתה קן אוהב מתפקד. אפיקים הייתה להם בית חם ותומך. יוכבד השתלבה בעבודה במטבח, במיוחד בפינת הדיאטה. לאורך שנים רבות נהנו אוכלי הדיאטה מכישוריה הקולינריים, והיא נהנתה להשביעם. כשהגיל נתן את אותותיו וכוחותיה נחלשו, עברה לעבוד במחסן הבגדים. אישה צנועה, חרוצה ונעימת הליכות הייתה יוכבד. היא הקפידה על הופעה מטופחת. בשעות הפנאי אהבה לרקום מפיות יפהפיות ורבות חן, ובמיוחד אהבה לבשל ולאפות ולפנק את ילדיה ונכדיה. בשנים האחרונות השתלבה בעבודה ב”סביון” ולקחה חלק בפעילויות המגוונות שמציע המקום, ונהנתה מהאווירה החברתית המחבקת, התומכת והמעודדת. כשהתערערה בריאותה מאד, עברה לגור ב”בית-אשלים” שם קיבלה טיפול מסור לכל מחסורה וצרכיה. יצחק היה תמיד איתה ולצידה. הילדים, הנכדות והנינים שבאו לבקר, הביאו עמם אושר גדול והמון אהבה. בת 89 שנים הייתה יוכבד במותה. הניחה: בעל – יצחק, ילדים – לאהל‘ה ומשהל‘ה, נכדות, נינים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.