גורביץ דרורה ז”ל

דף הנצחה לגורביץ דרורה  ז”ל   (24/12/1936 – 19/03/1988)     (  –  א ניסן תשמ”ח )

שם האב: ברוך. שם האם: יפה. חברת הקיבוץ משנת 1954 דרורה נולדה בשנת 1936 . בעודה ילדה בת שש, פקד אסון את משפחתה. אביה בוריה, התנדב לשירות חיל-הנהגים בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, ניספה יחד עם 140 חיילים יהודיים שמצאו את מותם באוניה בלב-ים, בדרך לפלישה למלטה. מאז, שמרה דרורה עמוק בליבה את זכר אביה. שאפה לדעת עליו כל פירור של מידע ושמעה בשקיקה על קורותיו ואישיותו. דאגה להצבת יד- לזכרו והייתה חרדה לשלמות האנדרטה. מדי פעם הייתה פוקדת את המעמד הצבאי הגדול בהר הרצל לזכר פלוגה 462, יחד עם מאות בנים ובנות, אמהות ואבות שכולים. בשנת 1960, בהיות דרורה בת 24, בעת רחצה בגן-השלושה, קרה אסון מחריד. דרורה קפצה לבריכה ונפצעה. חוט השדרה של דרורה ניתק וגופה שותק. מאז, במשך 28 שנים, נפרש מעליה צילו של הנזק הגדול, והיא לא יכלה יותר לחיות חיים מלאים ככל האדם. אך פתיל חייה לא נותק. האסון הגדול שיחרר בה כוחות נפש עצומים והגביר בה את יצר החיים. הקיבוץ וחוג חברים דאגו ליצירת תנאים נוחים ככל האפשר, שתוכל לחיות את שארית חייה בצורה טובה. דרורה מצידה, פיתחה מערכת יחסים טובה עם האחיות הסועדות אותה, עם הצוות הרפואי ועם חברים שביקרוה רבות והיו נכונים לקריאתה בכל שעה. קשריה עם משפחות אחיה מוטי ויצחק, הלכו ונתחזקו וכל אשר התרחש בהן, היה קרוב לליבה. את עיקר טעם החיים היא מצאה בשנתיים האחרונות לחייה. היא למדה לעבוד על מדפסת מחשב שהוענקה לה ע”י הביטוח הלאומי, בה עבדה בכישרון ובחריצות בשירות המזכירות. עבודה זאת עוררה בה סיפוק רב ושמחת-חיים והפיחה בה רוח חדשה. ערכה טיולים, בהם ביקשה להכיר חבלי-ארץ חדשים, יצאה לחופשות בבתי-מלון, נפגשה עם חברים וידידים והשתדלה להרחיב אופקים. סקרנותה לא ידעה שובע. דרור נפטרה בת 52, לאחר שנים של נכות קשה. יהי זכרה ברוך.