דף הנצחה לגלילי אליעזר (לסיה) ז”ל (06/02/1903 – 06/01/1988) ( – טז טבת תשמ”ח )
שם האב: בנימין. שם האם: חסיה. חבר הקיבוץ משנת 1925 את חייו ופעילותו של לסיה אפשר לחלק לשלוש תקופות. תקופה ראשונה שתחילתה עוד בהיותו נער צעיר בתנועת הצופים ובתנועת “השומר הצעיר” במוסקבה והמשכה בקיבוץ, בבנייתה של התנועה, בשלבי ההגשמה, ובשליחויות בתנועות הקשורות לארץ ישראל העובדת – “השוה”צ, “הבונים”, “תכלת-לבן” ו”החלוץ”. לסיה ידע שעליה לארץ של בוגרי תנועות-הנוער הייתה שאלת חיים ליישוב הקטן ולתנועה הקיבוצית. משום כך, הוא יצא לשליחויות בלטביה וליטא, ארצות-הברית, אנגליה ואוסטריה, צ‘כיה, גרמניה והונגריה. השליחויות נמשכו חודשים ספורים, אך היו שארכו שנה ויותר. מאמץ פיזי ונפשי הוא השקיע בפעילות זו. היה לו ברור שהוא עושה את הדבר הדרוש והנחוץ ל”מדינה שבדרך”, גם אם למשפחתו ובעיקר לילדיו היה קשה כששהה תקופות ארוכות בארצות רחוקות. כל אותה תקופה, ליווה לסיה באופן פעיל את דרכו, לבטיו ומעורבותו של הקיבוץ בחיים הציבוריים והפוליטיים. התקופה השנייה הייתה של פעילות בהגנה ובצבא. בשנים 1936– 1938 הובהרה לו המרכזיות ודחיפות בעיות הביטחון של היישוב. באוקטובר 1938 שב לסיה לארץ. הימים היו ימי גיבוש מסגרות הכוח הצבאי העברי, ועל לסיה הוטל להיות בין מקימיה של לשכת הייעוץ הביטחונית, שעל-יד המחלקה המדינית של הסוכנות. מפעולותיה של לשכה זו צמח הביטאון הצבאי “מערכות”. ההחלטה לייסד ביטאון צבאי התקבלה ב-1939. היוזמה לכך נולדה במחיצתם של דוד בן-גוריון ומשה שרת, ובראש המערכת הועמד לסיה. תפקיד נוסף הוטל עליו. לנהל את מחלקת ההסברה שליד מפקדת ההגנה. וכך, בצד היותו העורך הראשי של “מערכות”, שימש לסיה כקצין חינוך והסברה ראשי, הפעיל רשת של אנשי הסברה ואף הירבה להרצות בעצמו בסמינרים וביחידות על נושאים צבאיים תורתיים, ועל נושאים פוליטיים ובין-לאומיים. 28 שנים עמד לסיה בראש בית “מערכות” ובצד שקידתו על עיצוב דמותו של הביטאון הצבאי ועל עריכת ספרים, קנה לו גם שם של בקי ובר-סמכא בנושאים צבאיים וביטחוניים. מאמריו ראו אור מעל דפי “מערכות” ועסקו בקשת מגוונת של נושאים, אך את עיקר מעייניו הוא ייחד לחקר מערכות ישראל בתקופת החשמונאים. התקופה השלישית הייתה של מחקר וכתיבה, והייתה למעשה המשכה הישיר של התקופה השנייה. בשנותיו האחרונות לסיה חלה, אך הספיק להשלים את מחקרו הגדול על קרב רפיח בשנת 217 לפני הספירה. שנים רבות חקר את הצבאות ההלניסטים. בחודשי חייו האחרונים, הכתיב זכרונות וקרא את ההגהות לספרו האחרון והחשוב על קרב רפיח, וכשנפטר, הותיר אחריו ארץ שעיסוקה קרב רפיח מסוג אחר. לסיה ייזכר כאדם, שהיה מסוגל בו-זמנית להתמסר לדבר אחד במלואו. בדברים שהאמין בהם – לא ידע פשרות. ביחסו לבני-אדם ראה בעיקר את החיובי והשתדל להבין חולשות אנוש. הוא היה איש מלא ניגודים. היה נציג מובהק של האינטליגנציה הרוסית, אך גם בעל ידע רב וגאווה גדולה ביהדותו. הוא היה סוציאליסט, ואפילו קוסמופוליטן, שהקדיש את חייו לבניין מדינה לאומית. אינטלקטואל, שתמיד רצה להיות מעורב בעשייה הצבאית והמדינית. ידען וגם קפדן גדול, שאהב מהתלות ילדותיות. הוא היה איש בעל נדיבות רוח גדולה, שגם בגיל מבוגר מאד ידע ליצור ידידויות חדשות ועמוקות. יחד עם זאת, היה איש קשה מאד שדרש תשומת-לב רבה. מי שאהב אותו וכיבד אותו, הרגיש כך למרות, ואולי בגלל, הניגודים שהיו בו. הניח: אישה – קלרה, בנות – אורה וזיוה, בן – בני, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.
