דף הנצחה ליואל הירש ז”ל
10.3.1946-10.2.2025
שם האב: הלל
שם האם: לאה
התקבל לחברות: 1967
יואל נולד במרץ 1946 בתל אביב. בנם הצעיר של לאה והלל הירש, אח לכלת פרס ישראל, נורית הירש.
האם לאה נולדה בפולין, הייתה עורכת דין, שבגיל 80 צנחה ממטוס כשבני משפחתה לצידה. האב הלל נולד בצ’כיה, שיחק כדורגל במועדון הספורט היהודי המפורסם “הכוח וינה”, היה כנר, בארץ התפרנס מחנות לעטים נובעים. המשפחה גרה בתל אביב. יואל יזם ודאג שהוריו נקברו כאן בבית העלמין שלנו.
בצבא החל כחי”רניק, בהמשך שימש נהג תובלה. במהלך שירותו הצבאי הכיר יואל הירש את החיילת גילה בן ברוך והם נהיו לזוג. גילה בשנות התיכון הייתה בחברת נוער באפיקים, בזכות הזיכרונות הטובים שלה מהקיבוץ בחר הזוג הצעיר את בית אפיקים לביתו. כאן התחתנו כאן נולדו הבנים בֹעז, אלי ועודד.
יואל היה חלק מענף התובלה המפואר של אפיקים.
אירוע מכונן, דרמטי בחייו של יואל, התרחש בחורף 1982, והוא בן 36. יואל איבד שליטה על משאית הסמיטריילר בה נהג, המשאית התהפכה והוא נזרק ממנה למרחק, בנס ניצלו חייו. בעקבות התאונה הקשה הפך יואל למשותק בשתי רגליו.
לאחר תקופת שיקום ארוכה בת כשנה בבית החולים תל השומר חזר יואל אל הקיבוץ כשהוא מרותק לכיסא גלגלים ומנסה להתרגל לחייו החדשים. יואל בחר, למרות הנכות הקשה, לחיות, לחיות חיים מלאים, לחיות כאדם בריא במידת האפשר. הוא טען שהכל בראש ושהוא לא יוותר לעצמו על השגת חלומות. הוא קנה קרוואן עימו טייל ברחבי הארץ.
מקום עבודתו החדש היה ברכב חשמלי, ייצור כלי רכב המשמשים לנכים, יואל עבד במקום 32 שנים עד יציאתו לפנסיה. בנוסף למד קורס להכשרת מורי נהיגה, ועבד כמורה לנהיגה מונעת.
יואל נפרד מאשתו גילה, אם שלושת בניו, אך הקשר ביניהם נשאר חברי לאורך השנים. אחרי הפרידה, ב-1985, החל פרק ב’ עם דפנה פינסקי. אסף, בנה התינוק של דפנה, היה עבור יואל בנו הרביעי והוא גידל אותו כבן משפחתו. ב-1995, כשהוא נושק לגיל חמישים, נולדה בת הזקונים ליאור.
יואל יצא לטיולים בחו”ל על כיסא גלגלים, טיולים עם בניו. הוא חרש את אירופה, אפילו לתאילנד הגיע לחגוג.
יואל הקפיד לציין: “אני חי, נהנה, ממצה את עצמי, יש לי את המשפחה, טוב לי”. הטיול שלו לחו”ל עם הבן אלי זכה לכתבות בתקשורת.
גולת הכותרת של חייו – ההתנדבות. יואל עסק במגוון תחומים בפעילות התנדבותית, ראה בזה דרך חיים ושליחות. על ההתנדבות שהייתה חלק מרכזי מחייו אמר: “ההתנדבות ערך מבית אימא, שעסקה כל חייה בנוסף לעבודתה כעורכת דין, בפעילות התנדבותית. היא שנתנה לי דוגמא אישית והשראה”
יואל ציין בסיפוק שחשיבות ההתנדבות הוא העביר גם לחמשת ילדיו, שכולם יצאו לשנת שירות וחלקם ממשיכים להתנדב עד היום.
יואל החליט שתרומתו לחברה הישראלית תהיה בשיקום אסירים, פרויקט שהתגייס אליו במשותף עם דפנה. על פעילותו זו זכה לחשיפה תקשורתית בעיתונות הארצית, הקיבוצית והאזורית.
עם יציאתו לפנסיה הרחיב את פעילויותיו ההתנדבותית, ביניהן: במסגרת הביטוח הלאומי השתתף בקבוצת תמיכה של נפגעי פעולות איבה, הוא התמקד בליווי אישי של בחור שהוריו נרצחו בפיגוע במעלות, בחור חירש שיואל הפך להיות לו הדמות הכי מרכזית והכי חשובה בחייו.
פרויקט נוסף- הסעות: יואל הצטרף לעמותה “בדרך להחלמה”, עמותה שדואגת להסיע חולים פלסטינים לבתי החולים ברחבי הארץ. בנוסף עסק גם בהסעות לכפר “נהר הירדן” (כפר נופש לילדים המתמודדים עם מחלות כרוניות ומחלות מסכנות חיים).
ואם לא די בכך יואל התנדב גם בעמותת “המייסדים” של עמק הירדן, במפגשים אישים עם באי “מרכז היום”, לתמיכה, הקשבה וסיוע.
יואל היה אדם אופטימי שידע לחיות את חייו בשמחה מלווה בעשייה למען החברה.
לפני כעשרה ימים הובהל לבית החולים עקב זיהום, משם המצב התדרדר. חמישה ימים 24/7 עטפה אותו משפחתו באהבה ומסירות ויחד זכו להליך פרידה משותף ומרגש.
ביום שני, 10 לפברואר 2025 הלב של הלוחם לחיים נדם.
58 שנים היה יואל חבר קיבוץ אפיקים.
עם דפנה, זוגיות של 40 שנים, עם הילדים בועז, אלי, עודד, אסף וליאור, בנות ובני זוגם, החמות חביבה, האחות נורית, בת הדודה הקרובה חני, גילה, הנכדים המשפחה, החברים אבל בית אפיקים על מותו של יואל.
יהי זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור חיינו.
