חלק יוסף ז”ל

דף הנצחה לחלק יוסף  ז”ל   (18/11/1914 – 14/01/2002)     ( כח כסלו תרע”ה  –  א שבט תשס”ב )

שם האב: אברהם. שם האם: שמחה. חבר הקיבוץ משנת 1934 יוסף נולד בשנת 1914 בדמשק שבסוריה. בן זקונים לארבעה אחים ושלוש אחיות. בעת מלחמת העולם הראשונה שרת האב בצבא הטורקי ולאחר מכן עבד בהנהלת חשבונות. הוא ידע קרוא וכתוב בעברית, שמר מסורת, עניו, שקט, מאושר בחלקו ואהוב על הבריות. אימו הייתה טובת לב והצטיינה במסירותה ובשמירה על כבוד האדם והמשפחה. יוסף חונך בגן יהודי עברי, ולאחר מכן למד בבית ספר עברי, אשר מנהלו היה הסופר הנודע יהודה בורלא. בבית ובבית-הספר העברי רכש יוסף את ידיעת השפה העברית וספג את הגאווה היהודית-ציונית. בשנת 1928 הצטרף לתנועת “החלוץ” שהתקיימה בתוך תנועת-האם “מכבי” בסוריה. בשנת 1931 עלה יוסף לארץ והצטרף לקיבוץ המאוחד עין-חרוד, והוא בן 16 בלבד. לאחר שהקבוצה הסורית פורקה, עבר יוסף לקיבוץ רמת-הכובש, ל”פלוגת כפר-סבא”. הוא היה בודד בין דוברי אידיש, דבר שהיקשה עליו מאד. אחרי כן נשלח לקיבוץ “השומר הצעיר” מס.ס.ס.ר. באפיקים, שם התקבצו יחד מנחם ושושנה לוזיה ומשה מוצרי. מאז איש מהם לא נטש את המקום .72 שנים בקיבוץ, מהן 70 שנים היה יוסף בקיבוץ אפיקים. ב “חצר כנרת” הכיר יוסף את רעייתו לעתיד, דבורה. הוא נשלח לעבוד בים-המלח, בסדום, בנהריים בבניית הסכר בדגניה ובפלוגת העבודה בחיפה. יוסף נבחר להיות חשמלאי ואחרי כן עבר לעבוד בסנדלריה. בעבודתו הוכיח כי יש לרקוע ולדפוק את סוליות הנעליים במקום לתפור אותן . זה ייעל את העבודה ואיפשר להכין ולסיים זוג נעליים אחד ביום. אחרי תקופת-מה, שוב נבחר יוסף לעבוד בחשמליה והפך לחשמלאי. תפקיד זה מילא בנאמנות, כל חייו. יוסף היה איש נאמן, ולכן נבחר להיות אחד מאנשי הסליקים ובוניו. היה איכפתניק ומעורב לא רק בחיי העבודה בקיבוץ , אלא אף בתרבותו של הקיבוץ. השתתף בחוג הדרמטי ושיחק בהצגות כבר מהשנה הראשונה להצטרפותו לקיבוץ. בנוסף , השתתף יוסף במקהלה בניצוחו של ליובה רביץ, בצעדות ברחבי הארץ, בקריאת ספרים וסיפור סיפורים. הוא היה מספר בלתי-נלאה . בימים שלפני הטלביזיה, הוידיאו והמחשב, זמן האיכות המשפחתי היה רווי סיפורים. לימים, חלה יוסף במחלה קשה ומייסרת. הוא נאבק בדרכו השקטה והמופנמת. דבורה רעייתו, הייתה לצידו לאורך כל הזמן, תמכה וסייעה ככל שרק יכלה. אחרי תקופת מה, כשלו מערכות גופו של יוסף והוא נפטר. בן 88 היה במותו. יוסף ייזכר תמיד כאיש צנוע וענו, שמח בחלקו, אהוב על הבריות, אוהב וגאה במשפחתו ומצליח בעבודתו. הוא קם כל בוקר עם שיר חדש בלב, ושיר ישן נושן על שפתיו והיה שלם עם דרך החיים בה בחר לחיות. הוא הגשים את חלוציותו בארץ-ישראל והיה חלק מהמפעל הציוני הענק ומבנייתו של קיבוץ אפיקים. הניח: אישה – דבורה, בנות – אסנת, רחל, שרה ואסתר. יהי זכרו ברוך.