חסקלברג אפרים ז”ל

דף הנצחה לחסקלברג אפרים  ז”ל   (11/04/1905 – 05/08/2003)     (  –  ז אב תשס”ג )

שם האב: צבי. שם האם: פויה. חבר הקיבוץ משנת 1938 אפרים נולד במזיבוז‘ שברוסיה בשנת 1905. אחד מאחיו היה קומוניסט פעיל. אפרים בחר בדרך ההפוכה – הציונות, והגדיר עצמו כסוציאליסט. כנער בתנועת החלוץ, ארגן קבוצות נוער לעלייה, ייסד קומונות צעירים, חילק חומר הסברה בלתי חוקי ואף נתפס, נחקר ואף ישב על כך, אך אחת הייתה כוונתו – לעלות לארץ-ישראל. הוא עלה בשנת 1925 וכאן קיבל אותו אחד מאחיו, שעלה לארץ לפניו. כמקובל בימים ההם – עבד במקומות רבים ובין השאר, בייבוש ביצות. לאחר שחלה בקדחת, נאלץ לעבור לירושלים ואף שקל אפשרות ללמוד ביולוגיה בזכות מלגה שקיבל. כעשר שנים בטרם הגיעו לאפיקים גר אפרים בכפר-סבא. שם נשא לאישה את רעיה לבית פייגין ושם נולד להם בנם הבכור גדעון. ב-1938 הגיעו אפרים, רעיה וגדעון לאפיקים. אפרים הגדיר עצמו כפרדסן, אך בלב רבים יישאר זכור כמקים ענף התמרים. רבים מבני תמרני הדור השני היו תלמידיו וממשיכיו. כשאפרים סיפר על עצמו, הוא ציין בגאווה, כי שנים עבד בקלת, וכשלא התאפשר לו הדבר עבר לעבוד בחמד, אולם הדבר בו נהג להתגאות ובצדק, היה פעילותו בקרב העולים מרוסיה. שש שנים הקדיש אפרים לפעילות זו ולא לשווא נודע בקרב העולים כ”דיאדיא אפרים” – הדוד אפרים. רבים זוכרים את אפרים גם כספורטאי, ואכן, משנת 1934 היה אפרים חבר בהתאגדות לתרבות גופנית, שנודעה לימים בשם “הפועל”. בשנת 1945 ריכז את הפעילות הספורטיבית באפיקים. בהיותו בן חמישים, עמד במבחני אות הספורט ותעודותיו על השתתפותו בצעדות, מרוצים והקפות למיניהן, יכולות להעיד על כך. בשנת 1970 השתתף בהקפת תל-קציר, ובהקפת התבור, אך זה לא הספיק לו ושלוש שנים לאחר מכן, כשהגיע לגיל 68, השתתף במרוץ האביב. ככל אדם המאריך ימים, זכה לראות בנים, נכדים ואף נינים, אך מנגד חווה גם אובדנים קשים. אחיו הלכו לעולמם, הוריו נספו בשואה, בנו גדעון נפטר ממחלה קשה וגם מרעיה רעייתו נפרד בטרם עת. אך אפרים לא נפל ברוחו. היה לו חלום – לשוב ולבקר בארץ מולדתו ולראות שוב את המקום בו עשה את שנות ילדותו. אפרים עשה זאת וכשעמד שם עם בנו אבי, אוהד נכדו, בת אחיו מכפר-ויתקין ובני משפחה שנלוו אליו בבית הקברות, אמר קדיש על קבר הוריו, לא עצרו הנוכחים את דמעותיהם ואפרים זכה להגשים את חלומו. אפרים ייזכר כאיש אופטימי, מפוכח, אדם שבהותירו מאחור את גיל היציאה לפנסיה, עוד רצה להביע דעה ולהשפיע על דמות הקיבוץ בו חי כחבר 65 שנים. הניח: בן – אבי, נכדים, נינים ובני-משפחה. יהי זכרו ברוך.