ישראל (רוזנברג) לאה ז”ל

דף הנצחה לישראל (רוזנברג) לאה  ז”ל   (28/10/1919 – 30/04/2013)     ( ד חשון תר”פ  –  כ אייר תשע”ג )

שם האב: חיים. שם האם: חנה. חברת קיבוץ אפיקים משנת 1940.
לאה נולדה באוקטובר 1919 בבודפשט, בירת הונגריה, להוריה – חנה וחיים לבית רוזנברג.
הבית היה ציוני-דתי ששימש מרכז חברתי פעיל בקהילה היהודית הגדולה בבודפשט. לאה למדה בבתי ספר יהודיים ובגיל 13 הצטרפה לתנועת “השומר הצעיר”. במחנות הקיץ של התנועה, היא שמעה סיפורים על חיי הקיבוץ מפי שליחים שהגיעו מהארץ. בהשפעת אחיה הציוני-סוציאליסט, הצטרפה יותר מאוחר לתנועה שייסד- “דרור הבונים” והייתה מדריכה ושותפה להנהגת התנועה. יחד עם זאת הלכה לעבוד בבניין והתמחתה בריצוף, שהרי המטרה הייתה לעלות לארץ-ישראל ולבנות אותה. בין השאר נוצר קשר עם תנועת “נצח” ושליחיה – אליק שומרוני וישראל חופש ז”ל, ודרכם נוצר הקשר עם קיבוץ אפיקים.
תוך כדי פעילותה התנועתית, הכירה לאה את משה שהיה גם הוא פעיל בארגון. הם התחתנו, והצליחו לעלות ארצה במסגרת עלייה ב‘, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. באונייה קטנה הצליחו לחמוק בחסות החשיכה מעיני האנגלים ולנחות בחוף הרצלייה. על החוף נתפסו ונכלאו במחנה “סרפנד”, אך שוחררו כעבור כמה שבועות. לאה ומשה הגיעו לאפיקים בשלהי שנת 1939. הם ראו עצמם כראשוני הגרעין שחבריו היו אמורים לעלות בעקבותיהם, אלא שאז פרצה מלחמת העולם השנייה, העלייה מהונגריה נפסקה, ורבים מבני משפחתה, כמו רוב יהודי הונגריה, נספו בשואה.
לאה ומשה הקימו את ביתם ומשפחתם באפיקים. כאן נולדו בנותיהם רותי ומרגלית, ולכאן הביאו את יונה, אחיינה, ילד ניצול שואה, שהתייתם מהוריו ואומץ ע”י לאה ומשה כבן, אח גדול לבנותיהם.
כל חייה האמינה לאה בצדקת הדרך, בערכי השוויון והשיתוף, ובמחויבות העצמית המוחלטת לעבודה ולנשיאה באחריות. היא הייתה חרוצה ומסורה בכל מקום בו עבדה. מהמאפייה דרך מטבח התינוקות, האקונומיה ועד המכבסה. היו לה כישורי ארגון וניהול מרשימים והמכבסה הייתה מפעל חייה. היא הפכה אותה למכבסה מודרנית, עם יבְּשַנִים ומעגלה לגיהוץ, שהתגייסה לכבס גם את בגדי החיילים המשרתים באזור. היא יעצה לכל המכבסות הקיבוציות שבאו ללמוד כיצד להתנהל ביעילות ובמקצועיות. בנוסף לכך, הייתה חברה ומרכזת ועדות שונות בקיבוץ – ועדת דירות, ועדת שיפור-החדר, ועדת עזרת-קרובים, ועדת קליטה (בתקופת העלייה מקפריסין) וועדת צריכה (הכנסת המקררים הראשונים). היה חשוב לה להיות מעורבת, יוזמת ותורמת, הן לכלל והן לפרט. בכך חשה סיפוק רב שיכלה לעזור לחברים.
היא הייתה אם וסבתא למופת. את ילדיה חינכה ברוח הערכים בהם האמינה ולאורם חיו כל בני המשפחה, הגדולים והקטנים, הנכדים והנינים. הם ביקרו לעיתים קרובות את סבתא לאה וביתה היה למרכז משפחתי מלכד. היא הפיקה במטבחה הקטן ארוחות שישי ושבת לתפארת. לכולם היה מקום סביב שולחן האוכל ועם כולם מצאה שפה משותפת. עם נכדיה וניניה ידעה לדבר בשפתם ולחדור לליבם, ובכך העניקה להם תשומת-לב ואהבה גדולה – מה שהסב לה אושר רב.
השבר הגדול בא עם ההתדרדרות הקשה במצב בריאותה. לאה, שכל-כך נלחמה על עצמאותה ולא נרתעה מלהתמודד בגבורה אמיתית עם כל קושי, כאב ומחלה, התמוטטה לפתע ונזקקה לעזרה. הפגיעה הייתה אנושה. לא עזר הטיפול המסור בבית אשלים, ולא החיבוק הגדול והחם של המעגל המשפחתי על כל שלוחותיו, שהקיף אותה באהבה רבה, בתמיכה ובכבוד. טעם החיים אבד, והיא דעכה עד אשר כבתה כשמאחוריה השאירה את אור הזיכרונות. זה האור שילווה את כל אוהביה לאורך חייהם. במותה הייתה לאה בת 93 .
הניחה: בנות – רותי ומרגלית ובן – יונה, נכדים, נינים ובני משפחה.
יהי זכרה ברוך.