לזרוביץ ידידה ז”ל

דף הנצחה ללזרוביץ ידידה  ז”ל   (14/06/1928 – 28/12/2008)     ( ו סיון תרפ”ח  –  א טבת תשס”ט )

חברת הקיבוץ משנת 1955 ידידה נולדה בדמשק שבסוריה, בת זקונים למשפחה בת 7 ילדים, 6 בנות ובן. אביה היה סוחר, ואמה גידלה את הילדים. בית יהודי מסורתי, צנוע ומסתפק במועט. בצעירותה למדה ידידה תפירה ועזרה בפרנסת המשפחה. באמצע שנות ה-40, לפני קום המדינה הגיעה לדמשק רחל ינאית בן-צבי, בלווית שליחים מהארץ, יוצאי סוריה. הם נפגשו עם הקהילה היהודית, ועודדו את ההורים לשלוח את ילדיהם לישראל במסגרת עליית הנוער. ההורים היו אמורים לבוא בעקבות ילדיהם. ידידה הצטרפה לקבוצת עלייה כזאת, שמנתה 30 בנות בשנות העשרה לחייהן. הן עלו ארצה ונשלחו למשק הפועלות בפתח-תקווה שם שהו כשנתיים. עובדות בחקלאות ולומדות. לאחר מכן הועברה הקבוצה לכפר הנוער מאיר שפייה שם שהתה הקבוצה כשנה. מנחם לוזיה, שהיה פעיל ומעורב כל השנים בעליית יהודי דמשק לארץ, יזם את בואה של הקבוצה לאפיקים. ידידה, נערה צעירה, שחרחורת ודקת גזרה, חרוצה בעבודה, עליזה וחברותית, שבתה את ליבו של חיים, העולה מרומניה. הם נישאו ובנו את ביתם באפיקים. כאן נולדו שלושת ילדיהם. ידידיה עבדה במטבח וחיים – נהג משאית. עם הזמן, פגעה בידידה מחלת לב קשה, ממנה סבלה שנים ארוכות. היא עברה לעבוד ב”חמד” ואח”כ השתלבה בעבודה במתפרה. ואז, נחתה עליה המכה הקשה מכל. מותו של חיים בעלה, שנספה בתאונת דרכים. ידידיה שקעה ביגון עמוק. שנה שלמה לבשה שחורים ומיאנה להתנחם. מצב בריאותה הלך והחמיר. היא החלה לאבד את כושר ראייתה. על העבודה לא הייתה מוכנה לוותר. היא הייתה מגיעה כל בוקר למתפרה, בשארית כוחותיה. ושם, בעזרת שרידי ראייתה ותבונת אצבעותיה הצליחה לתפור. היא התעקשה לשמר את עצמאותה בדירתה, גם כשאפסו כוחותיה. למרות מאמציה והשתדלותה, גופה בגד בה ולא היה בה כוח להילחם יותר. ידידה נפטרה, ובכך תם מאבק ארוך-שנים ובאה לה מנוחה נכונה. הניחה : בת – תמר , בנים – משה ואלי, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרה ברוך.