דף הנצחה לליברמן ליובה (אריה) ז”ל (22/08/1907 – 31/08/1987) ( – ה אב תשמ”ו )
שם האב: פסח. שם האם: שרה. חבר הקיבוץ משנת 1929 ליובה נולד בעיר ביפטוריה בחבל קרים שברוסיה. בהשפעת סבו למד ב”תלמוד-תורה”, ומשם עבר ללמוד בבית ספר רוסי, בגימנסיה ולאחר כיבוש קרים ע”י הבולשביקים עבר ללמוד בביה”ס הטכני. עם ייסודו של “השומר הצעיר” הצטרף לתנועה ואל המחתרת שפעלה למען העלייה לארץ-ישראל. במסגרת פעילותו, נתפס ע”י המשטרה החשאית הרוסית. הוא נאסר ונידון לגירוש. 3 שנים היה בגירוש בקזחסטן ושנה נוספת עברה עד שאושרה בקשתו לעלות ארצה. בדצמבר 1929 עלה ליובה לארץ והצטרף מיד לקיבוץ הרוסי, בו נמצאו חבריו מרוסיה והתקבל בשמחה רבה בחצר-כנרת. הוא סודר לעבוד בנהריים. אחר-כך החליט הקיבוץ, שליובה יהיה נהג משאית. עם פרוץ המאורעות בשנת 1936, כשהשביתה הערבית הגדולה שיתקה את קווי התחבורה הערבים, הוחלט לפתוח קו-אוטובוס עברי ראשון בעמק, וליובה הצטרף לקואופרטיב. בשנת 1940 נשלח לעבוד בארגון ההובלה של עמק-הירדן. בתקופת מלחמת-השחרור שימש ליובה קצין תחבורה אזורי, ולאחר המלחמה חזר הביתה ועבר לעבוד בבית-החרושת קלת. שלוש שנים לאחר בואו של ליובה לאפיקים, באה לקיבוץ ינינקה לבית מלר אותה נשא לאישה וכאן נולדו שלושת בניהם רן, יוסי וגדי. מכה קשה הוכתה המשפחה עם מותו של הבן יוסי וטרגדיה נוספת נחתה עליהם עם מותה של ינינקה האם. ליובה השקיע את כל כוחו וכישרונו בעבודתו בקלת. ב-38 שנות עבודתו במפעל היה מנהל כוח-אדם, מנהל ייצור, מנהל המחלקה הדקורטיבית וחבר הנהלת המפעל. לימים, שיקם ליובה את משפחתו, ויחד עם חנה הקימו בית חם לילדיהם ואח”כ גם לנכדיהם. בשנת 1964, התבקש ליובה לצאת בשליחות מפעלי הלבידים ולעמוד בראש מפעל הקילוף שהוקם בקונגו ברזוויל. ליובה יצא לאפריקה בשליחות המפעל לשלוש שנים. חנה, רעייתו המסורה הצטרפה אליו. ב-20 שנות חייו האחרונות, ריכז ליובה את המחלקה הדקורטיבית כשהוא המשיך בקשריו המיוחדים עם הפועלים . הוא הירבה לבקרם בימי שמחתם ובימי אבלם. ליובה היה תמיד שותף פעיל בחיי הקיבוץ וחבר ומרכז ועדות שונות. אך יותר מכל, הייתה אהבתו הגדולה של ליובה נתונה לתיאטרון. ולכן, עם בואו לקיבוץ, הצטרף לחוג הדרמטי והשתתף כמעט בכל ההצגות הרבות שהועלו באפיקים, כשדמותו הגדולה ממלאת את חלל הבמה וקולו המרעים נישא למרחוק. בשורה ארוכה ומגוונת של תפקידים שיחק ליובה. מ”אסקו ווינצנטי” דרך “הדיבוק”, דמותו של בועז ב”מגילת רות” בחצי יובלה של אפיקים, וכמובן, ב”חתונה היהודית” שהוצגה שוב ושוב. ליובה אהב את אפיקים וחי כאן מתוך שלמות ואמונה. בראיון שנערך עימו הוא אמר: “עשינו משהו כשבנינו את הקיבוץ. כשבאנו הנה לא היה כאן לא עץ ולא צריף, והיום, כשאני רואה את כל מה שהוקם כאן, את הילדים והנכדים, אני מסכם לעצמי בגאווה את הדרך בה בחרתי ללכת שנים כה רבות”. 58 שנים הילך ליובה בדרך חייו זו וזכה לגדל בנים, נכדים ונין. הניח: אישה – חנה, בנים – רן וגדי. כתריאל וסמדר – ילדיה של חנה, נכדים, נין ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.
