דף הנצחה לאפרים מרקל ז”ל
7.3.1948-10.1.2025
שם האב: אברהם
שם האם: יטה
התקבל לחברות: 1966
אפרים, בנם הבכור של יטה ואברהם, אח לעמוס ועדנה.
ההורים, שניהם ניצולי שואה, נפגשו במחנה המעצר בקפריסין ושם במחנה התחתנו.
אברהם חבר לאחיו הבכור, מתתיהו (מתס) ויחד עם יטה ויהודית (אשתו של מתס) הם הצטרפו לקבוצה של כ-30 שורדי שואה שהתגבשו לאחר המלחמה והגיעו לאפיקים. בין חברי הקבוצה: דינה ואוסקה קול, אהובה גוטסמן, פרומה וארקה עמית, חיה ויעקב רוקמן, רבקה וחיים לויתן, אהרון פילץ, צבי קרמר, צבי ריז’בסקי ויצחק בר מאיר.
אפרים, בן מחזור 18 של בית אפיקים, נולד במרץ 1948 בבית החולים הסקוטי בטבריה, בשל המצב הביטחוני, האם יטה הובהלה בשריונית למקום.
בהיותו בתיכון, תקופת הפרבר (ימי בית ירח) הוריו עזבו את הקיבוץ ואפרים הנער בחר להישאר באפיקים. הדודים יהודית ומתס אימצו אותו בחום והיו לו למשפחה עוטפת ומחבקת.
בצבא שירת בשריון פלס”ר 7. בהיותו בסדיר, במלחמת ששת הימים, נפצע מכדור בידו.
אחרי הצבא יצא לשנת שירות בתנועה, חי בתל אביב, שם שימש כרכז המפעלים במחלקת עליית-הנוער של האיחוד. בתנועה פגש אפרים מרקל את יהודית כץ, פעילה שהגיעה מקיבוץ אושה לעבוד גם היא בתנועה והם נהיו לזוג.
אפרים שירת שנים רבות במילואים. במלחמת יום כיפור השתתף בקרבות בחזית הדרום ושהה כחצי שנה בדרום, עד שחזר הביתה לאפיקים.
אחרי המלחמה יהודית ואפרים התחתנו בקיבוצה, באושה. לקח לאפרים שבוע בלבד לקבל החלטה שהמקום היחידי בו הוא חפץ לחיות זה רק באפיקים.
ביולי 1974 הגיעו יהודית ואפרים לאפיקים. כאן בחרו להקים את ביתם, כאן נולדו הילדים: יפתח, איה וחן.
אפרים עבד באפיקים ב”נווית”, ב”קלת”, שימש גם סדרן עבודה, אך מרבית שנותיו עבד מחוץ לקיבוץ והתמחה בתחום השיווק. מ-1993 הוא היה במעמד של עובד חוץ.
במהלך השנים כתב לעלון הקיבוץ, ניתן למצוא כתבות שלו על מפעל נווית בו עבד והספדים מרגשים על חברים שנפלו במהלך השרות הצבאי.
סיפור קטן על לב גדול. בימי הקורונה, כשהמבוגרים כמעט לא יצאו מבתיהם במשך שנה, כל יום שישי אפרים קנה עוגה והגיע אחה”צ לביקור אצל זוג מבוגרים לומר שלום ולתת עוגה לשבת. אני מכירה את הזוג…
לאורך השנים אפרים פעל לסייע, ללא פרסום, מתן בסתר, עזרה לחברים. חבר שעבר כמה אירועי בריאות זכה שאפרים הגיע לביקורים, לחיזוק, לעודד את רוחו תמיד הביא איתו גם כיבוד. והיו עוד סיפורים, עוד חברים שזכו לעזרתו.
לב גדול.
לפני כ-3 שנים יהודית ואפרים קיבלו מתנה, כשהבן יפתח חזר הביתה ואיתו מיכל אשתו ולנכדות הגדולות הצטרפו באפיקים נכדה ונכד. את אפרים היה ניתן לראות מסתובב מאושר ברחבי המשק, נוסע בקלנועית עם הנכדה יובל או הנכד עומר או עם שניהם יחד.
אפרים התמודד במשך כ-20 שנה עם מחלה קשה וידע רגעים קשים במהלך השנים. מעולם לא ויתר, בנחישות, באומץ, בעזרת משפחה חמה וחברים, התמודד עם המצב ובחר להיאבק לחיות, לעבוד, לחגוג שמחות משפחתיות, לידת הנכדות והנכד. לחיות בצל הסרטן, אבל בד בבד להישאר אופטימי ולראות את הטוב.
אפרים אהב את אפיקים והיה גאה להיות מאפיקים. הוא היה אפיקופניק מלא מלא.
השנה האחרונה הייתה קשה במיוחד ולפני כחודש התדרדר מצבו והוא אושפז.
עד לאשפוז לא וויתר על ימי עבודה, יום לפני האשפוז, ב-16 בדצמבר 2024, יצא לעבוד בפעם האחרונה. עבודה הוא אמר, זה החיים. זה, לצד המשפחה מה שנתן לו כוח.
בכל תקופת האשפוז יהודית הייתה לצידו ואיתו במסירות רבה ואיתה היו לצידו ולצידה גם הילדים.
אפרים זכה שבימיו האחרונים הגיעו להיפרד החברים והחברות מתחנות חייו וביניהם גם חבריו מהצבא.
בליל ה-13 לינואר 2025 המאבק הארוך תם. הלב החם נדם. בן 76 במותו.
58 שנים היה אפרים חבר קיבוץ אפיקים.
עם יהודית היקרה, זוגיות של 50 שנות נישואין, עם הילדים יפתח, איה וחן ובנות ובני זוגם, הנכדים, המשפחה, החברים אבל בית אפיקים על מותו של אפרים.
יהי זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור חיינו.
