דף הנצחה למרקל מתתיהו (מתס) ז”ל (14/10/1925 – 04/06/2007) ( – יח סיון תשס”ז )
שם האב: בנימין. שם האם: פייגה. חבר הקיבוץ משנת 1948 מתס נולד בפולין באוקטובר 1925, במשפחה יהודית דתית, אמידה, שעסקה במסחר. בבית דיברו בעיקר יידיש. כשסיים את ביה”ס, החליטו הוריו לשלוח אותו לפינסק, ללמוד בישיבה “ליטאית”. כשפרצה מלחמת העולם השנייה נחרב הכל. מתס נלקח עם רבים למחנה עבודה. זמן קצר לאחר מכן נלקחו ההורים ושתי אחיותיו למחנה ההשמדה בלזץ, משם איש לא חזר. האח הצעיר אברהם, ברח והסתתר ביערות. בשנות המלחמה הצליח מתס לשרוד. הוא עבר ממחנה למחנה, סבל מרעב, מחלות, עבודת פרך והשפלות. החזיק מעמד בזכות תושייה אישית , אנשים טובים שעזרו וקצת מזל שנפל בחלקו. לקראת סוף המלחמה חמק מהסלקציה במחנה בו היה כלוא, כשהצטרף לקבוצה סלובקית, הזדהה כסלובקי והצליח לשכנע את השוטרים בזהותו הבדויה. כך זכה לצאת לחופשי. לאחר המלחמה נדד ברחבי אירופה. בית לחזור אליו כבר לא היה. כשהגיע לגרמניה עם אחיו הצעיר אברהם, שמע במקרה על “בית הרצל”, שם נפגש עם צעירים יהודים ובתוכם קבוצת “המעפלים” שהיו חניכי תנועות נוער ציוניות. שם פגש את יהודית, אהבת חייו. המדריכים, חברי אפיקים, קשרו אותו למסלול ההגשמה בקיבוץ והוא – נדלק ונסחף לרעיון הציוני. בסתיו 1946 יצא מתס עם גרעין המעפילים, לדרך הנכספת באוניית המעפילים “לטרון”. לאחר שבועיים של הפלגה בים סוער, נתפשה האונייה ע”י הבריטים ונשלחה לקפריסין. לאחר 7 חודשים הגיע גרעין המעפילים לאפיקים. כאן בנו מתס ויהודית את ביתם, וכאן נולדו שלושת ילדיהם. הימים הראשונים בקיבוץ, לא היו קלים, אך מתס ידע להשיג את מבוקשו. שירת בצבא, והשתתף במלחמות ישראל. אח”כ השתלב בענף התובלה ואף ריכז אותו לאורך שנים. היה סדרן עבודה ומרכז עבודה. היה חבר בוועדות רבות, עסק בביטוח, מילא תפקידים בתנועה במסגרת המועצה האזורית. היה חבר בוועדה הכלכלית והמשקית. בנוסף – אוהד ספורט מושבע. הרבה להתבטא בעלון ובאסיפות. בשנת 1961 נסע עם יהודית וילדיהם לביקור שורשים בפולין ולהונגריה, שם ציינו את ניצחון החיים על חורבות בתיהם הישנים. מחלתה של יהודית, הרעייה האהובה,ומותה לאחר ייסורים, הכה בו אנושות. חייו כבו באחת. הוא המשיך לעבוד בהנהלת חשבונות כל עוד יכול היה. בית הכנסת שימש לו מקור של נחמה כשחזר לתכנים של “בית-אבא”. בילה בחיק המשפחה והנכדים שהרעיפו עליו דאגה ואהבה. בשנים האחרונות מצא בית חם, תומך ורגיש ב”בית המייסדים”, אך בריאותו התרופפה , עד שלא היה בו כוח עוד, והוא נפטר. הניח: בת – ציפי, בנים – בני ודורון, נכדים ובני משפחה . יהי זכרו ברוך.
