ניאגו שלמה ז”ל

דף הנצחה לניאגו שלמה  ז”ל   (22/07/1937 – 24/10/2020)     ( יד אב תרצ”ז  –  ו חשון תשפ”א )

נולד בבולגריה, י”ד באב תרצ”ז, 22/7/1937
נפטר באפיקים: ו’ חשוון תשפ”א, 24/10/2020
שם האב: ניסים שם האם: רחל
התקבל לחברות בשנת 1956

שלמה נולד בבולגריה בשנת 1937, להוריו רחל וניסים ניאגו, הבן הצעיר במשפחה, אח לאסתר הבכורה. הוא היה אחד מ-4 בני הדודים שנקראו כולם “שלמה”. לכל אחד מהם היה כינוי מזהה –
הקטן, הגדול, הארוך והשמן… האב היה מנהל חשבונות שפרנס את משפחתו בכבוד. והיה פעיל
בקהילה היהודית המקומית, שהייתה באופייה חופשית מבחינה דתית ומחוברת מאד לרעיון הציוני.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הייתה בולגריה בת-ברית של גרמניה, והשלטונות יישמו את חוקי הגזע האנטישמיים. היהודים רוכזו בגטו שכונתי, רכושם הוחרם, ועבודות הכפייה שהוטלו עליהם, הותאמו למקצועותיהם וליכולותיהם. עם זאת, הם לא הרשו לגרמנים לשלוח את האזרחים היהודים למחנות הריכוז וההשמדה, ובכך הצילו את חייהם.
היו אלה שנים קשות, אך בתום המלחמה הוחזרו להם זכויותיהן האזרחיות. שלמה התחיל ללמוד בבית הספר והצטרף לתנועת הנוער הציוני. כשקמה מדינת-ישראל, נערכה המשפחה והקהילה כולה,
לקראת העלייה ארצה.
בראשית 1949 הם הגיעו לישראל, והשתכנו בפרדס-חנה. כדי להבטיח את חינוך ילדיהם, הם החליטו לשלב אותם במסגרת עליית הנוער. קבוצת עלייה שתתחנך בקיבוץ, תלמד עברית ומקצועות ליבה ותשתלב בחברה הישראלית. כשירווח להורים – הם יחזירו את הילד אליהם.
כך הגיע שלמה לאפיקים, בקבוצת “שלהבת”. כמה עשרות ילדים, רובם ניצולי שואה, ממדינות שונות ודוברי שפות שונות. המחנכים היו נחום קוניאק, תמר שלח ולאה יזרעאלי.
הילדים אומצו ע”י משפחות חברי הקיבוץ. שלמה מצא בית חם ופתוח אצל משפחת אלפרט –
לאה ושלמה, רינה, משהל’ה ואסתר. לשלמה הייתה משפחה לכל דבר, וכשהציעו ההורים לשלמה לחזור “הביתה” – זה כבר היה מאוחר. שלמה היה מאוהב באפיקים. “הביתה” זה כאן הוא אמר להם, לתמיד. וכך היה.
שלמה המשיך את לימודיו בבית-ירח, ובסיומם התגייס לצה”ל, לחיל השריון ואף לקח חלק בקרבות מלחמת סיני, כנהג טנק. הוא עבר קורס מפקדי טנקים וקציני שריון והשתחרר בדרגת רב-סרן.
הוא חזר לענף המדגה, איתו יצר קשר עוד בימי בית-ירח. הדייגים היו משפחה בפני עצמה, עם הווי חברתי משותף וקשרי ידידות אמיצים שנשמרו כל השנים. אל המדגה היה שלמה חוזר שוב ושוב מתפקידיו הרבים והמגוונים שמילא לאורך השנים. כך, למשל, הוא גויס לחטיבת הנוער של הקיבוצים כרכז כיתות י”ב, והדריך את “הכיתה המקובצת” בבית-ברל. שם הוא הכיר חניכה צעירה ונחמדה מכפר-רופין, בשם יוכבד. הם התחתנו והקימו בית משפחתי יציב ואיתן בקיבוץ אפיקים, בו נולדו ילדיהם: מעין, פלג, בארי ועינת.
שלמה והמשפחה הצעירה עם מעיין בכורתם, יצאו לשנתיים שליחות בתנועת “הבונים” בפריס.
“הייתה זו תקופה מעניינת ומאלפת – הכרנו עולם חדש ותרבות שונה והרחבנו אופקים”
סיפר שלמה. תוך כדי, “החמיץ” שלמה את מלחמת ששת הימים, וזה לא עבר לו כל כך בקלות…
כשחזרה המשפחה הביתה, לאפיקים, למד שלמה בקורס רכזי-משק, ומנהל עסקים במדרשת-רופין.
בין לבין, היה מרכז המדגה, מרכז משק, מרכז מחלקת “סיבית” בקלת, מרכז עבודה, גזבר,
מזכיר כספים וסמנכ”ל צח”מ.
כמו כן היה מרכז האזור בוועדת המשק של התנועה, מזכיר ארגון מגדלי הדגים, ויו”ר ההנהלה של
מפעלי “דג-שאן”. ועוד היה חבר בוועדות שונות, במועצת הקיבוץ ובוועד ההנהלה ובוועדת הפנסיה.
למרות הכל, היו לשלמה גם שעות פנאי בהן, בין השאר, הופיע במסגרת להקת “הברווזים” המפורסמת, שתרמה רבות לאירועי התרבות בקיבוצנו. כוכבי הלהקה היו עמיקם אסם, דודו רוט, עדנה רוט,
עזה רם, הילה לולב, ניסים כהן, יקי רימון, אתי קן, רם יזהר ונורית דוכין
שלמה אהב את הבמה והבמה אהבה אותו. הוא שר ושיחק בכישרון לא מבוטל.
לאורך שנים היו שלמה ויוכצ’ה מנויים קבועים בהצגות התיאטרון בעמק.
נוסף לכך אהב שלמה לטייל בארץ ובחו”ל, ויחד עם יוכצ’ה נהנו למראה נופים קסומים, אתרים מרתקים ובילויים משפחתיים וחברתיים.
כשהילדים בגרו והקימו משפחות משלהם, כל אחד בדרכו הביא נחת וגאווה רבה להורים. הנכדים מילאו את הלב באושר ושלמה היה סבא גאה ומאושר. אהב מאד את משפחתו ואהב מאד את ביתו, את אפיקים. הוא חי חיים מאתגרים, מלאי תוכן ועניין, עשירים בעשייה ובמעורבות חברתית, ואמונה פנימית עמוקה בדרך חייו, בדרכו שלו.
בשנים האחרונות, כשהגיל החל לתת בו סימנים, האט שלמה את הקצב. הוא לא התלונן וגם לא ויתר. נראה היה כי שנים טובות ויפות עדיין מחכות לו בפנים מאירות. אך במפתיע הכל התהפך. הוא חלה והמחלה פגעה בו אנושות. יתכן ויש נחמת-מה בכך שהסוף היה מהיר וקצר, ונחסכו משלמה סבל וכאב מתמשכים ומייסרים. ואולם, האובדן כבד כל-כך, והחלל שנותר, עצוב עד מאד למשפחה, לחברים הטובים, ולבית אפיקים.
בן 83 שנים היה שלמה במותו. למעלה מ-70 שנה חי בקיבוץ אפיקים, מתוכם 64 שנים היה חבר.
עם יוכצ’ה, האישה שאיתו כל הזמן, עם מעיין ואיציק, עם פלג, עם עינת ועם בארי שבמרחקים ,
עם הנכדים ובני המשפחה הנהדרת הזאת – אבל בית אפיקים על מותו של שלמה.
יהי זכרו ברוך, ותהא נשמתו צרורה בצרור חיינו.