פינסקי שלמה (סיומה) ז”ל

דף הנצחה לפינסקי שלמה (סיומה)  ז”ל   (29/04/1909 – 20/01/2000)     (  –  יג שבט תש”ס )

שם האב: משה. שם האם: מוסיה. חבר הקיבוץ משנת 1927 סיומה נולד בשנת 1909 ברוסיה, בעיירה בוברויסק. אביו היה גזבר ראשי של רשת הקואופרטיב בעיר. משחר ילדותו קיבל סיומה חינוך לאומי מאביו שהיה קשור לתנועה הציונית. משפחתו הייתה זעיר-בורגנית. מגיל 6 עד גיל 10 למד סיומה ב”חדר”. בגיל 10 עבר ללמוד בגימנסיה. בשנת 1922 הצטרף לנוער הקומוניסטי “פיונרים” שהיו צופים של הקומסמול. לימים נפגש עם חברים ונודע לו על תנועת הנוער הלאומית סוציאליסטית של השומר הצעיר והוא הצטרף אליה בשנת 1924. בספטמבר 1926 נשלח לשלוש שנים לקזחסטן בעוון פעילות תנועתית. הוא ישב בבתי סוהר ושם התחזקה והתגבשה החלטתו לקום ולעלות לארץ-ישראל. במאי 1927 קיבל אשרה לעלות ארצה. הוא נפרד מהוריו ובתאריך 21.6.1927 לאחר הפלגה, הגיע לנמל יפו. על החוף חיכה לו מיטיה. שם פגש סיומה את חבריו לתנועה. אחר כך פגש את אברשה לשם שסיפר לו על הקיבוץ ועודד אותו להצטרף לאפיקים. התקופה הראשונה הייתה קשה לו. מלאו לסיומה 18 שנים בלבד והוא לא היה מורגל לעבודה פיסית. הוא הצטרף ל”פלוגת הים”. משם שלח אותו זאב הים לזיכרון-יעקב לעסוק בייבוש ביצות-כברה. בספטמבר אותה שנה היה בין הראשונים שנשלחו לקבוצת-כנרת לעבודת הבנייה והיה בין הראשונים שנשלח לעבוד בנהריים. כשנסתיימה העבודה בנהריים נשלח לנס-ציונה שם רוכזה פלוגה של חניכי השומר-הצעיר. בתקופת המאורעות סיומה חזר הביתה, התחתן עם שרק‘ה אלרואי ונולד בנו בכורו עמי. הוא התנדב לארגון ההגנה והיה נוטר. בשנת 1933 חזר לחצר הקיבוץ ועבד בבננות מספר שנים. בשנת 1939 התנדב לבריגדה היהודית. בשנת 1942 הצטרף לקבוצת חברי ההגנה והתגייס לחיל התותחנים ושרת בה 4 שנים. אחר כך, מטעם הבריגדה נשלח לגרמניה לטפל בפליטי השואה. פליטים אלו היו חניכי תנועות הנוער הסוציאליסטיות “נוחם” ו”נצ”ח” וסיומה עם עוד שליחים, דאג לכך שהפליטים יעלו ארצה ויגיעו לקיבוצים בכלל ולאפיקים בפרט. כשנסתיימה פעילות זו והוא חזר הביתה, פנו אליו להצטרף לקלת ולהיות בא-כוח המפעל בחיפה והוא עבד בכך שנים. קיבל אוניות עם בולי-עץ, שחרר את הבולים מהנמל ודאג למשלוחם ל”קלת”. בשובו הביתה הקים את המנסרה בקלת והיה אחראי עליה במשך שנים רבות. בעבודה זו הוא הרגיש סיפוק רב ויחס החברים אליו היה מעודד. בתוך אותן שנים הסתיימו נישואיו של סיומה לשרק‘ה, והוא קשר את חייו עם שולמית, רעייתו האהובה והנערצת ונולדו הבנים אורי ויגאל. לימים התרחבה המשפחה ונוספו אף נכדים ונינים. בשנת 1977 חגג סיומה את יום הולדתו ה-75, והוא אמר: “כאשר אני מסכם עכשיו את חמישים שנות חיי בקיבוץ, רואה סביבי את בני, כלותי ונכדי הנושאים את השם הזה, מדברים עברית, חיים בארץ ובקיבוץ – הריני מאושר, שרצונו של אבי התגשם. כל שנות חיי בקיבוץ אני חי בהכרה – לשרת את צרכי התנועה והקיבוץ, החל מייבוש ביצות, עזרה למעפילים, במלחמה נגד האוייב הנאצי ובנכונות לכל משימה נדרשת”. בשנות חייו האחרונות חלה סיומה ונחלש. שולמית טיפלה בו בכל כוחה, ולא ויתרה. לאחר חולי, חולשה וסבל מתמשך, נפטר סיומה והוא בן 91. הניח: אישה שולמית, בנים – עמי, אורי ויגאל, נכדים, נינים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך