פלדמן ישעיהו (שעייקה) ז”ל

דף הנצחה לפלדמן ישעיהו (שעייקה)  ז”ל   (04/05/1928 – 21/01/2003)     (  –  יח שבט תשס”ג )

שם האב: יעקב. שם האם: רחל. חבר הקיבוץ משנת 1948 שייקה נולד בפולין בשנת 1928, בן זקונים להוריו רחל ויעקב. לאפיקים הגיע שייקה דרך עליית-הנוער בקבוצה הידועה בשם “ילדי טהרן”. סיפורם של ילדים שנותקו מהוריהם, שהיטלטלו בדרכים הארוכות של אירופה שעמדה על נפשה במלחמה עקובה מדם. הילדים התגלגלו בבתי-יתומים, וניצלו במסע ההישרדות הלא-אנושי שהטילו החיים עליהם. בן 13 הגיע שייקה, עם אחיו הגדול צבי, לאפיקים. הם צורפו לבני הקיבוץ, למדו עימם בבית-החינוך המשותף בדגניה, גרו בחדרים משותפים ואף מצאו להם משפחות חדשות. על קשיי קליטה בכלל לא דיברו. זיכרונות העבר הנורא הודחקו עמוק, והחיים נראו פתאום קלים כל כך, יפים ומלאי תקווה. מלחמת העצמאות שעמדה בפתח קטעה את מסלול לימודיהם. היה צורך לעצור בכוח את הרצון העז של הנערים שטרם מלאו להם 18 שנה, להתגייס לכוחות המגן. כפשרה הם צורפו לשורות החי”ש, והתנסו בטבילות אש במהלך הקרבות באזור. את שירותו הצבאי עשה שייקה בגולני. כשחזר למשק השתלב בעבודה בפלחה. אחר-כך התגייס לעזרת קיבוץ יוטבתה הצעיר, הרחק בדרום הערבה. כל אותו זמן הלך והתהדק הקשר הזוגי עם אילנה. הם נישאו ויחד הקימו להם בית חם, יציב ואיתן. נולדו ילדיהם צור, ענבל, נעמה ויזהר. משפחה אוהבת, בריאה ומאושרת שהחיים האירו לה פנים. שייקה השתלב בעבודתו במפעלי עמק-הירדן בריכוז האגף החקלאי בציוד הכבד, ויותר מאוחר בריכוז מכון הבטון. בכל אשר עבד גילה חריצות, אחריות, מסירות והתמדה לאורך שנים. ניצני המחלה הראשונים התגלו והחלו לפגוע באורח-החיים האינטנסיבי של שייקה. משגברה מחלתו, התגייסו אילנה והילדים למערכה הנוראה. משפחה נהדרת שעטפה אותו באהבה וניסתה בכל כוחה לטפל, להגן, לסעוד ולתמוך, אך המחלה הלכה והחמירה ושייקה הלך ודעך, עד שנפטר והוא בן 75. שייקה ראה בקיבוץ אפיקים את ביתו האחד והיחיד. הקפיד להדחיק את עברו הכואב ולהתרכז בעשייה ובעבודת כפיים. בחריצות והתמדה ידע לתרום ולתת מעצמו, מיכולתו ומכוחו, למדינה, לקיבוץ ולמשפחתו. האמין בצדק, ביושר ובצנעה. העדיף לראות את הטוב באדם. בליבו שאף תמיד לעולם טוב יותר. הניח: אישה – אילנה, בנים – צור ויזהר, בנות – ענבל ונעמה, נכדים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך