דף הנצחה לפליישמן מורדי ז”ל (16/09/1915 – 29/09/2012) ( ח תשרי תרע”ו – יג תשרי תשע”ג )
שם האב: ישראל שם האם: טרזה חבר קיבוץ אפיקים משנת 1939 מורדי נולד בספטמבר 1915 בווינה שבאוסטריה. גדל בבית יהודי מסורתי, בסביבת מגורים בעיקר של יהודים. השפה המדוברת הייתה גרמנית, אך בביה”ס בו למד היו תלמידים יהודיים רבים. היו אלה השנים של “ווינה האדומה” והתסיסה הפוליטית הייתה ערה. בנעוריו היה חבר בשתי תנועות נוער – הסוציאליסטית והציונית. הוא הכריע לטובת הציונית שלימים הפכה לתנועה חלוצית שנקראה “ברית בילו” וזאת בעזרת חברי אפיקים אליק שומרוני ומוליה זהרהרי ז”ל. עם סיום לימודיו התיכוניים הצטרף מורדי לקיבוץ הכשרה עירוני בווינה ואף שימש כמזכיר הקיבוץ העירוני. במסגרת ההכשרה הכיר את גרטה שהייתה גם היא חברה פעילה בתנועה והקשר ביניהם הפך לסיפור אהבה. כשנכנסו הנאצים לווינה, החלו היהודים להרגיש מאויימים אך דווקא לחברי ההכשרה היה יחס מתון משום שהיו מוכרים כ”מועמדים להגר לחו”ל”. כשהגיעו הסרטיפיקטים המיוחלים, הומלץ “להסתדר בזוגות” כדי לנצל את אישורי העלייה במלואם. מורדי וגרטה עוד לא החליטו להינשא, ולכן עלתה גרטה ב”נישואים פיקטיביים” עם עזריאל פרידמן. מורדי עלה גם הוא בקבוצה מקבילה. בספטמבר 1938 הגיעה לאפיקים הקבוצה הווינאית. ההתחלה הייתה קשה. אנשי הקבוצה לא היו רגילים לעבודה החקלאית המפרכת, וחום הקיץ התיש את הכוחות. אך הייתה חברותא יפה בקבוצה שהקלה על ההתערות בקיבוץ, והייתה אמונה ונחישות, והייתה גם אהבה גדולה שהגיעה זמנה לצאת לאור. מורדי וגרטה החליטו לעבור ל”חדר משפחה” ואחר-כך, לקראת לידתה של עירית בכורתם, התמסד הקשר בטקס חתונה צנוע אצל הרב קורן מכנרת המושבה. מורדי היה בעל ידי-זהב וחוש טכני מפותח. משום כך, כבר מתחילת עבודתו בקיבוץ השתלב בהקמת דודי הקיטור הראשונים ובמוסך המכוניות. עם כניסת המכשירים האלקטרוניים לקיבוץ, היה מורדי זה שטיפל בכל המערכות האלקטרוניות באפיקים. מן המעבדה שבמרתף בית 4 הוא חלש על כל מכשירי הרדיו שבחדרי החברים, הפטפונים והטייפרקורדרים, על מערכת שמרטף אלקטרונית בבית התינוקות ומכשירי הקשר של השומרים, על הציוד האלקטרוני בגני הילדים ובביה”ס, על ציוד ועדת התרבות, המרפאה, ואנטנת הטלוויזיה. במיוחד יש לציין את “קול אפיקים” – ערוץ הרדיו הפנימי שמורדי היה המנהל הטכני שלו. הוא זה שהתקין את המשדר ששידר בגלים קצרים שהתאימו לגל השידור המקומי, והכניס בו שיפורים בכל שנות פעילותו. מדי פעם נעזר באדם נוסף, אך עוזרים באו והלכו ומורדי התמיד לבדו לאורך כל שנות הפעלתו. במשך שנים למד והשתלם וזכה לתעודת הסמכה במקצוע טכנאות רדיו ואלקטרוניקה. הוא היה מסור לעבודתו והשתדל בכל מאודו ללכת לקראת החבר ולתת שירות איכותי למוסדות הקיבוץ. בתוך כל אלה, גידלו מורדי וגרטה את שלושת ילדיהם – עירית, עמוס ודינה במסגרת משפחתית חמה ואוהבת. מורדי עמל וטיפח גינה יפה סביב הבית, ונראה בחצר מרכיב את גרטה על הרמה של אופניו, כמו זוג צעיר באביב נעוריהם. השבר הגדול התחולל עם מחלתה ומותה של גרטה. סיפור אהבה ואושר נקטע באכזריות ובכאב. בשנות אלמנותו הארוכות המשיך מורדי בעבודתו, השתלט על המחשב בביתו, הרבה לקרוא, ושמר על קשרי רעות עם “חברות הקבוצה הווינאית” המלוכדת. הילדים הקימו משפחות משלהם. נכדים ונינים הרחיבו את המעגל המשפחתי ומורדי זכה לנחת של סבא אהוב, מוערך ומכובד. עד ימיו האחרונים היה חזק בנפשו, צלול ובהיר מחשבה. מתמודד עם מגבלות הגוף בצורה מעוררת כבוד והשתאות, ער ומתעניין בנעשה בסביבה, בארץ ובעולם. הוא ייזכר תמיד כאיש משפחה למופת, חבר קיבוץ פעיל ונאמן, אדם חכם, יישר-דרך וטוב לב. הניח ילדים: עירית, עמוס ודינה, נכדים נינים ובני משפחה. יהי זכרו ברוך.
