דף הנצחה לצ’וינס טיטה ז”ל (11/01/1930 – 02/12/2006) ( – יא כסלו תשס”ז )
שם האב: צדוק. שם האם: בת-שבע. חברת קיבוץ משנת 1965 טיטה נולדה בבואנוס-איירס שבארגנטינה, בינואר 1930. בת בכורה במשפחה ולה עוד אחות ואח. בית שומר מסורת, יידיש הייתה שפת ההורים. טיטה למדה בבי”ס יהודי ותיכון, ואח”כ הלכה לאוניברסיטה ולמדה עבודה סוציאלית. תוך כדי בילוי במועדון, פגשה את צבי, האיש שאיתה. הם נישאו ונולדו שלושת ילדיהם. לימים, כשהתחלף המשטר בארגנטינה ועלה הגנרל פרון לשלטון, תחושת הבטחון של היהודים התערערה והוצעה להם אלטרנטיבה ע”י שליחת הסוכנות היהודית בבואנוס איירס, בתיה ברונטמן, לעלות לישראל ולהגיע לקיבוץ אפיקים. טיטה וצבי, יחד עם גרעין של כמה משפחות עלו ארצה בשנת 1964 והגיעו ישר לאפיקים. ההשתלבות לא הייתה קלה, הפגישה הבלתי אמצעית עם החברה הקיבוצית הייתה חווייה חדשה, לא מוכרת ולא פשוטה. המעבר מחיים המבוססים על יוזמה פרטית למסגרת חיים סוציאליסטית מקיפה, היוותה קושי גדול. בעיקר ההסתגלות לעבודה, למסגרת החינוך המשותף, הלינה המשותפת ולימוד השפה . טיטה השתלבה בעבודה בחינוך. הייתה בה פתיחות וגישה קלה לילדים, מקבלת אותם בנעימות וחביבות, מלאת שמחת-חיים דרום אמריקאית אופיינית. כך גם ביחסיה החברתיים – מקרינה פתיחות, חמימות ושמחת חיים. חוג חבריה התרחב והלך. הצרות הקדימו לבוא. כושר הראייה שלה הלך ונפגע והיקשה על טיטה בחיי היום-יום. מחלה ממארת שתקפה אותה, דרשה טיפולים קשים וכואבים. היא לא נכנעה בקלות . צבי בעלה, עמד לצידה כל הזמן. תומך ועוזר והילדים והחברים הקרובים הקיפו אותה במעגל של אהבה וחיבוק. היא המשיכה בעקשנות לטפח את ביתה בכוחות עצמה, להיות סבתא נהדרת לנכדיה, ואף להתנדב, לסעוד חולים בודדים בבית-אשלים. כשחזרה המחלה להכות – הייתה זו מכה אנושה, ולא נותר לטיטה כוח במאבק הקשה, והיא נפטרה. הניחה : בעל – צבי, בנות – אלי ומרים, בן – אריאל, נכדים ובני-משפחה . יהי זכרה ברוך.
