צ’ריקובר ענת ז”ל

דף הנצחה לענת צ’ריקובר ז”ל
20.4.1937-17.9.2024

שם האב: מיכאל
שם האם: נעמי

ענת, בתם של נעמי ומיכאל (מכוליק) צ’ריקובר (צרי), ממייסדי הקיבוץ.
האם נעמי נולדה ברוסיה ועלתה עם משפחתה ארצה, הגיעה לאפיקים עוד בתקופת חצר כנרת. האב מיכאל (מכוליק) נולד גם הוא ברוסיה ועלה עם משפחתו ארצה בגיל 17, הוא היה בקבוצת הראשונים של מקימי קיבוץ “השומר הצעיר מס.ס.ס.ר” בווזיה בשנת 1924. ההורים הכירו באפיקים, כאן נולדו ילדיהם: רוני עתיר, ענת, יואב ואודי.
נפילת הבן יואב במלחמת ששת הימים הקשתה עליהם עד מאוד. האם נעמי נפטרה ב-1969 בגיל 59 האב מכוליק נפטר פחות משנה אחריה בגיל 64.

ענת נולדה באפיקים ב-1937, מחזור 7 של בית אפיקים.
בתקופת התיכון ב”בית ירח” התגלה כישרונה של ענת לציור, היא נחשבה לציירת מחוננת שידעה לצייר את הטבע והחי בדיוק מרשים.
בגיל 20 עברה לירושלים.ב-1972, בגיל 35, שבה הביתה לאפיקים במעמד של חברה במתכונת ייחודית, כמוה, מיוחדת וייחודית.

ענת הייתה ציירת, צלמת אישה של אומנות ויצירה.

ב-1982 ענת יזמה פעילות יצירה מקסימה בפואייה של אולם המופעים שלנו בו השתתפו 40 ילדים שציירו יחד על ניירות שהיו פרוסים על כל רצפת המקום.
אחת המסורות היפות שהיו בבית הספר “אפיקי ירדן”: מפגשים של תלמידים עם אומנים מהעמק. בין האומנים שהשתתפו בפרויקט הייתה גם ענת, שסיפרה שזו הייתה לה חוויה מרגשת וחשובה.
עם הפנסיה היא גילתה שהצילום התאים לה יותר, היא אמרה: “התנתקתי מהציור, כאשר גיליתי את כשף הצילום”.
הצילומים שלה עסקו במקומט, במרופט, במתפרק, בערגה לאלה שהלכו.
לאורך השנים היא הציגה בתערוכות בארץ ובעולם. בין המקומות: ברלין, יפן, אוסטרליה, אמסטרדם, פרנקפורט, במוזיאון היהודי בוושינגטון, בגלריות בתל אביב, במוזיאון בית אורי ורמי באשדות יעקב מאוחד, ובקיבוצים שונים רבים.
ענת הציגה לאורך השנים מספר תערוכות באפיקים של ציורים, הדפסים וצילומים.
בין תערוכותיה משני העשורים האחרונים: ב-2006 התקיימה תערוכת צילומים בבית גבריאל “ריאליזם בקליק”;
ב-2010 ענת הציגה תערוכת צילומים בתיאטרון ירושלים “אפיקים, כאן נולדתי”, באירוע הפתיחה השתתף ראש העיר דאז אהוד אולמרט יחד עם רעייתו האמנית עליזה; ב-2010 הציגה תערוכת צילומים במרפאה האזורית “דברים (ישנים) שענת אוהבת במיוחד”; ב-2012 הציגה תערוכה מרגשת במיוחד באתר ‘גבעת התחמושת’, מקום הנצחה בו בין הנופלים גם אחיה יואב, משפחתה סייעה לה בהקמת התערוכה והייתה לצידה בטקס.
ענת תרמה מציוריה לבית החולים פוריה, בן כיתתה ד”ר מיכה שפירא ז”ל, מאנשי צוות בית החולים, כתב לה תודה והערכה חמה בשם בית החולים.

בין עבודותיה ענת טיפלה במסירות ואהבה בחברים בקיבוץ, ביניהם: דרורה גורביץ’, מורדי פליישמן ושולמית פינסקי.
שנים עבדה בהקלדת עבודות לקהילת הלומדים של הקיבוץ. לפני כל עבודה למדה את הנושא, בכל עבודה השקיעה בהקלדה ובעריכה, דבר שלחלקם סייע גם בקבלת הציון.

אחת האהבות הגדולות של ענת- הספרים, להיכנס לעולמם המופלא של הספרים. הספרייה הייתה עבורה מקום קסום, כמעט בית שני ומי ששוחח איתה בנושא זכה לחוויה מרתקת על סופרים וספרים.

מאז חזרתה הביתה כתבה באופן קבוע לעלון הקיבוץ במגוון נושאים. במיוחד אהבה לכתוב רשימות על טבע, סביבה, על אחיה האהוב יואב שנפל במלחמת ששת הימים, על בית אפיקים ועל חבריו בעבר ובהווה; היא הקפידה לכתוב תודות והערכה לחברים, אך בד בבד לא חסכה גם בדברי ביקורת. בנוסף, ציוריה עיטרו מעת לעת את עמוד השער ודפי עלון הקיבוץ.
קטעים מתוך עלוני הקיבוץ:
“קול אישי” 2012: “…תחושת בית בשבילי היא זיכרון העץ ששתלתי רך, קטן ודל ומצאתיו בעבור שנים מרהיב באדום, או ההרגשה כשחזרתי הביתה מירושלים- שכאן האור מתאים לי…”
נובמבר 2016: “…אפיקים היא גן עדן- נהגתי לספר לחברי בירושלים, כאשר עזבתי את הקיבוץ, רבים מציורי נעשו בגעגועים לאפיקים החמימה, בגעגועים לעצים הגדולים, שחזרתי לאפיקים הרגשתי שוב אני בביתי האמיתי…”
הפעם אחרונה שענת כתבה לעלון היתה לפני שנתיים- טקסט תודה והוקרה לעובדים הזרים אשר הם חלק מהקהילה שלנו.

בבוקר ה-17 בספטמבר 2024 נדם ליבה. בת 87 במותה.

עם האחות רוני, האח אודי, המשפחה, החברים, המטפלת המסורה ג’סנה, אבל בית אפיקים על מותה של ענת.

יהי זכרה ברוך ותהא נשמתה צרורה בצרור חיינו.