רוזן חייקל ז”ל

דף הנצחה לרוזן חייקל  ז”ל   (15/08/1910 – 14/04/1984)     (  –  ג חשון תשנ”ב )

שם האב: דב. שם האם: חיה. חבר הקיבוץ משנת 1930 חייקל נולד בלטביה בשנת 1910. למשפחה היה משק חקלאי ופונדק. כשהיה חייקל בן 8, נפטר אביו. חייקל נשאר עם אמו, ובעיצומה של המלחמה עברו להתגורר במחנות-צבא, סמוך לנהר דווינה. כשחייקל היה בן 11, נישאה אימו בשנית. המשפחה עברה להתגורר בעיירה פרייל, שם נשאר חייקל עד להיותו בר-מצווה. אז יצא לריגה ולעצמאות והחל לקיים את עצמו. את קשריו עם התנועה הציונית העובדת ועם רעיונותיה החל חייקל עוד בהיותו בן 15. הוא היה מאותם פעילים אשר התנועה הורתה להם לעכב את עלייתם לארץ-ישראל על-מנת להמשיך ולהפעיל את המסגרות המתארגנות בגולה. בשנת 1931 עלה ארצה עם כמה מחבריו. כשהתברר לו ולחבריו כי קיבוץ עצמאי של יוצאי השומר הצעיר בלטביה לא יקום – הצטרף לאפיקים. איש מעשה היה חייקל וידו הייתה במלאכת הבניין. היה בין ראשוני העובדים בקלת, אך מקור גאוותו ותוכן חייו היה בעיקר בשנות שירותו בצה”ל, בנח”ל ופעילותו בסיוע להקמת ישובים צעירים. בשנת 1940 עלה עם 11 הישובים לנגב, השתתף בכל העליות של ישובי “חומה ומגדל”, וחזר הביתה עם פרוץ מלחמת העצמאות. אז שימש כמא”ז ונשלח לפקד על קיבוץ גשר. משם חזר לצבא , לנח”ל, ושרת עד גמר שנת 1953. בשנת 1956, עם פרוץ מבצע סיני, נשלח לכפר-עזה עם הגרעין שעבר את הכשרתו באפיקים ושם שהה כשנתיים וחצי. בתום פעילותו התנועתית, חזר חייקל לאפיקים ולעבודתו בבנין. לעת זיקנה, עבר חייקל לעבוד במועצה האזורית של עמק-הירדן, במחלקת הציוד הכבד. חייקל אהב את אפיקים. כל פינה הייתה חשובה בעיניו ויפי המקום וחצרו נחשב בעיניו כאתגר אישי. יום הזיכרון לחללי צה”ל היה נושא חשוב לו מאד והוא הקדיש מאמצים רבים לתיפעולו. את בית- העלמין באפיקים טיפח במו ידיו. היה לו חלום – לחשוף ולשמר אתרים ופינות מההיסטוריה הביטחונית-יישובית של אפיקים. הוא שאף להנחיל לחברי וילדי הקיבוץ מוזיאון קטן שיזכיר איך לחמו פעם, היכן היה הסליק וכיצד השתנו החיים מאז. את זאת רצה חייקל להקים – אך זה לא נסתייע בידו. בשנותיו האחרונות היה מעורב בנעשה בבית-הכנסת המקומי. הוא דאג להפעלתו, טיפוחו, והיה מגיע בשבתות ובחגים להתכנסויות ולתפילות. אב אוהב וסבא מטפח היה לילדיו ולנכדיו. הוא ויהודיתק‘ה רעייתו, היו מרכז וקן משפחתי מחבק, שאליו נהגו להגיע כל בני המשפחה. חייקל היה כעץ עבות הסוכך על סביבתו. איש שורשים ארוכים ומסועפים, חלקם מבית אבא – חינוך יהודי, דתי ומסורתי כשסביבם נשזרו שורשים חדשים של ציונות, עליה לארץ והגשמה יצירתית שהתבטאה בהיאחזות בקרקע, עבודה, בטחון, וכיבוש הדרך האידיאית-חברתית. חייקל נפטר לאחר מחלה קשה, כואב וסובל. בדממה הוכרע האיש החזק ורב-הפעלים. הניח: אישה – יהודיתק‘ה, בנות – עזה ועמליה, בן – בני, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרו ברוך.