שכטר שינקה  ז”ל 

דף הנצחה לשכטר שינקה  ז”ל   (01/01/1913 – 31/12/1999)     (  –  כב טבת תש”ס )

שם האב: אריה. שם האם: בלה. חברת הקיבוץ משנת 1934 שינקה נולדה בשנת 1913 בפוסבול שבליטא. האב היה סוחר תבואות והאם הייתה עקרת-בית. הבית היה מסורתי ונשמרו בו כללי הכשרות. החינוך לבני המשפחה היה ליברלי. שינקה סיימה בית ספר יסודי עברי ובית-ספר תיכון ליטאי. היא הייתה בתנועת נצ”ח של השומר- הצעיר והשתלבה בהכשרה חקלאית טרם עלותה ארצה. ההורים לא עודדו את שינקה לעלות לארץ- ישראל, אך עם חלוף הזמן, הם השתכנעו שזה חשוב ונתנו לשינקה את ההוצאות הנלוות לדרך. שינקה עלתה ארצה בשנת 1933 עם קבוצה מהתנועה אליה השתייכה ומאז הייתה חברת קיבוץ אפיקים. על אף העובדה שבאותם ימים השפה המדוברת בקיבוץ הייתה בעיקרה רוסית, היחס של החברים אליה היה טוב, לבבי וחברי וזה סייע לשינקה להתגבר על קשיי השפה, ויכולתה להתערות בעבודה ובחברה, וקליטתה הייתה קלה במרבית הזמן. באפיקים הכירה שינקה את יוסף, נישאה לו ויחד הקימו בית ומשפחה. נולדו שלושת ילדיהם, יעל, אריק וחנהל‘ה ויותר מאוחר אף הגיעו הוריו של יוסף שזכו ליחס של כבוד ומסירות משינקה, לצידו של יוסף. במהלך השנים התרחבה המשפחה ונוספו הנכדים שהסבו לשינקה וליוסף שמחה, גאווה ונחת. שנים רבות עבדה שינקה כמטפלת בבתי-הילדים. אח”כ עברה לעבוד בחדר-האכילה בחלוקת מצרכים, ובכך התמידה כשמונה שנים. אחרי כן עברה לעבוד במחסן-הילדים ובכך ראתה את מקום עבודתה הקבוע. היא הייתה מרוצה בעבודה והייתה לה הרגשה כי גם ציבור החברים מרוצה ממנה. בשנת 1987 נסע יוסף לבקר את אחותו בנכר ושם חלה ולא זכה לשוב עוד אל ביתו. שינקה טיפלה בו בבית הסיעודי, עמדה לצידו בשעותיו הקשות והאחרונות עד שנפטר. לאחר פטירתו של יוסף, עצב ויגון היו מנת חלקה של שינקה. היא נחלשה, חלתה ודעכה אט אט עד לפטירתה בהיותה בת 86. שינקה תיזכר תמיד כאישה חייכנית, טובת-לב ומאירת פנים. אהובה על משפחתה, אהובה על חברים וידידים, ואהובה על ילדי אפיקים שזכו להתחנך במחיצתה ונהנו מטיפולה האימהי והמסור. הניחה: בנות – יעל וחנה, בן – אריק, נכדים ובני משפחה. יהי זכרה ברוך.