דף הנצחה לשליט רינה ז”ל (10/04/2013 – 05/02/2010) ( יד ניסן תרצ”ג – כא שבט תש”ע )
שם האב: אביק. שם האם: יודיה. חברת הקיבוץ משנת 1951 רינה, בת וחברת אפיקים, נולדה בפסח בשנת 1933. התינוקת מחצר-כנרת עברה לגן הקומותיים באפיקים, למדה בבית-החינוך המשותף בדגניה, ואח”כ בבית-ירח. נערה חברותית, נמרצת ופעילה ב”פלוגה” המקומית. את שירותה הצבאי עשתה כקצינה בגדנ”ע, וכשחזרה לקיבוץ עבדה כרפתנית. אחר כך יצאה ללמוד בבי”ס לאחיות “הדסה” בירושלים, ועבדה כאחות במרפאת אפיקים. כשהגיע דן מאוסטרליה לאפיקים, נקשר הקשר ביניהם, הם נישאו ונולדו בנותיהם יעל ונילי. שנתיים של שליחות עשתה המשפחה בסינסינטי שבארה”ב, ואח”כ חזרו הביתה. במשך השנים עשתה רינה הסבה מקצועית לעבודה בגיל-הרך, והתמידה בעבודה זו לאורך שנים, תוך שהיא חונכת חברות צעירות העובדות לצידה, ומקבלות ממנה חינוך-קיבוצי, מאור-פנים וברכת-הדרך. רינה הקימה את מחסן החפצים “יד-שנייה” שעמד תמיד לעזרת החברים, בעיקר למשפחות העולים החדשים, חיילים וסטודנטים. כשרגליה לא עמדו בקצב תעצומות המרץ ודחף-הפעילות הבלתי מתפשר שלה, הייתה לה הקלנועית תחליף שבעזרתה הגיעה לכל מקום. מחדר-האכילה עד הדירה שהתפנתה מדייריה, כשתוך כדי, ניקתה את צידי השבילים בעזרת מוט פטנטי ייחודי משלה. רינה לא וויתרה לעצמה על השתתפות בכל אירוע שהתקיים בקיבוץ. השנים האחרונות היו קשות יותר ויותר. הגוף בגד, העיניים כהו, והנשימה קצרה. למרות הקשיים שהלכו וגברו, רינה נאבקה על תיפקוד עצמאי, על האפשרות ליהנות ממה שניתן – אוכל טוב, תכניות טלביזיה, תשבצים, וכמובן הקשר החם עם המשפחה, הבנות, הנכדים והחברים הטובים. לפתע נגמר הכל . רינה נפטרה, והיא בת 77 . רינה אהבה מאד את אפיקים, כקיבוץ וכבית. אהבה חברה ואהבה חברים. דעתנית, מעורבת בכל מה שקרה בקיבוץ ובארץ. אהבה לשוחח עם חברים והירבתה לבטא את דעותיה בכתב בעלוני הקיבוץ ואף בעיתונות. הכל היה לה איכפת, הכל לקחה ללב. מניקיון החצר ועד קיום החגים והאירועים התרבותיים בקיבוץ, ממה שנראה לה עוולות אישיות שיצאה חוצץ כנגדן, ועד תמיכה פוליטית-שמאלנית, שהביעה תמיד בקול רם, ברור ובלתי מתפשר. כך תיזכר תמיד. הניחה: בעל – דן, בנות – יעל ונילי, נכדים ובני-משפחה. יהי זכרה ברוך.
