דף הנצחה לתירוש יוסף ז”ל (13/12/1914 – 14/03/2008) ( – ז אדרב תשס”ח )
שם האב: דוד יצחק. שם האם: רבקה. חבר הקיבוץ משנת 1941 יוסף נולד בעיירה סובלק שבפולין, על גבול ליטא, הצעיר בבני משפחתו. בית יהודי מסורתי שהתפרנס ממסחר. בילדותו למד ב”חדר”. מגיל צעיר הצטרף לתנועה הציונית “החלוץ”. בשנת 1937 עלה ארצה והתגייס למשטרה. שם התארגן גרעין של “הקיבוץ המאוחד” בשם “יודפת ” שעמד להקים את קבוצת “מחניים”. יוסף הצטרף לגרעין זה והגיע למחניים. לעזרת הקבוצה הצעירה הגיעו גם חלוצים ותיקים ומנוסים מקיבוץ אפיקים ואיתם – דורק‘ה. ההיכרות בין דורק‘ה ויוסף הובילה לנישואיהם. הם חזרו לאפיקים, בנו כאן את ביתם ונולדו ארבעת ילדיהם. בשנים הראשונות עבד יוסף בחקלאות ובגידול בע”ח. רועה צאן, רפתן ואורוותן. במיוחד התייחס אל הסוסים, דאג לרווחתם וקבל על התנאים הקשים בהם היו נתונים. גם דייג חובב היה יוסף. דייג אוהב דגים. רבים יכולים להעיד על טעמם הערב ממחבתו של יוסף. בשנות ה-60 עבר לעבוד במוסך האזורי ואח”כ במוסך הקיבוץ. היה איכפתניק ומסור מאד לעבודתו. רגיש לבעיות החברה בקיבוץ ובארץ בכלל. היה מעורב מאד בקליטת העולים החדשים ופעל רבות לעזרתם. בעיקר באזור טבריה. הדילמה של העבודה השכירה בקיבוץ, שמחד פוגעת באחד מעקרונות היסוד שלו, ומאידך – מאפשרת פרנסה למשפחות העולים ומהווה תנאי בסיסי להיקלטותם בארץ העסיקה אותו מאד. במשך השנים חזר יוסף והתקרב אל מסורת ישראל מבית-אבא. היה פעיל בבית-הכנסת והירבה לעיין בספרי המדרש שמילאו את מדפי ספרייתו הפרטית. בשיחות איתו נהג לצטט פסוקים מן המקורות ולתבל את דבריו במובאות מדברי חכמים. לאחר מותה של דורק‘ה, התמודד יוסף לבדו עם “משא” האלמנות. שמר על דירתו נקייה ומסודרת, אהב לבשל לעצמו את מאכליו, טיפח את גינתו ועציציו, כל עוד עמד לו כוחו. התמיד לצאת לעבודתו במחסן הכלים, והיה קנאי לאיכות הסביבה. מטאטא ומגרף שטחים נרחבים. מצפה ומאמין שהיפה והנקי מבחוץ מקרין פנימה. עידוד רב שאב ממשפחתו שהתרחבה ומנכדיו שכה אהב. היה גאה בהישגיהם, כל אחד על פי דרכו, ומעטר את קירות דירתו בתמונות משפחתיות חגיגיות. בריאותו שהתערערה הטרידה אותו מאד. הראייה נחלשה, וכובד השמיעה היקשו עליו ופגעו באיכות חייו. אף על פי כן, עד ימיו האחרונים, היה עצמאי וצלול בדעתו, ער לבעיות אקטואליות, כואב את השינויים שהתחוללו בקיבוץ ומאמין בצדקת דרכו ובאידיאה הקיבוצית שלא הכזיבה,- עד יומו האחרון. הניח: בנים – שאול ודודו, בנות – חוה ועדה, נכדים, נינים ובני-משפחה. יהי זכרו ברוך.
