אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְךָ לָדַעַת
מוקדש למקלחת הישנה
מאת: דליה שלח
אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת הַמַּעְיָן
מִמֶּנוּ שָׁאֲבוּ אַחֵיךָ הַוָותִיקִים
עוֹז כָּזֶה – לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים…
אִם תֹּאבֶה לָדַעַת אֶת הַמַּחֲבּוֹא בּוֹ נִשְׂמְרָה
רוּחַ סוֹצְיָאלִיזם בְּמֵימֵי טָהֳרָה –
בְּלֵילֵי טֵבֵת-הָאַרוּכִּים, הַשּׁוֹמְמִים
וּבִימֵי תַּמּוּז הַלוֹהֲטִים, הַבּוֹעֲרִים.
אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לִרְאוֹת אֶת הַבִּיתָן
בּוֹ שָׁפְעוּ מֵי רוֹתְחִין בְּכָל עֵת וְעִידָן
בּוֹ יוּלְדוּ עֶקְרוֹנוֹת הַיְּסוֹד עַל מִזְבֵּחַ.
אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת הַמָּעוֹז
לְתוֹכוֹ נִטְמְעוּ שְׁאִיפוֹת מְלֵאוֹת עוֹז
בּוֹ לוּבְּנוּ לִבְנֵי הַחִינוּך הַמְשׁוּתָף.
וּבִּיב רְכִילוּת עָלָה עַל גְּדוֹתָיו –
סוּר אֶל פַּרָשַׁת הַדְּרָכִים הַיְּדוּעָה
אֶל בֵּית הַלְבֵנִים הַקָּטָן, הַיָּשָׁן
וּרְאֵה בֵּין שִׁפְעַת צִלְלֵי קִירוֹתָיו
שִׁיבּוֹלִים בּוֹדְדוֹת, צֵל מִמָּה שֶׁאָבַד.
צְעִירִים קוֹדְרִים בִּבְדִידוּת מַחְשַׁכיו
עוֹמְדִים מַמְתִינִים לְטִיפָּה שֶׁתִּיְזלוֹף
מֵהַ”טוּשׁ” הַעַקָּר, הֶחָלוּד, הֶחָשׂוּף.
וְעוֹרָם שׁצָפַד וְהִכְּחִיל מִן הַקּוֹר
יְחַיֵיב הַהוֹגֶה עוֹד הוֹסִיף וַחֲקוֹר
אֶת סִיבַּת בְּדִידוּתוֹ שֶׁל מִקְדָּשׁ שֶׁנֶחְרָב
עַל מִזְבַּח הַמּוֹתָרוֹת וּפִּיתְיוֹן הַמֵּרְחָב.
תשי”ט, 1951
אַנַחְנוּ יַחַד
מסיבת קבלה לחברות
מילים ולחן: עמיקם אֹסם
וּכְשׁהַלַיְלָה רַד עַל מְדוּרָה בּוֹעֶרת
וּמִסַבִיב יוֹשְׁבִים כּוּלָם
וּמְפַזְמִים “היוּ זְמָנִים”
תָמִיד יֶשְׁנוֹ אֶחַד
אֲשֵׁר מַכְנִיס נִימָה אַחֶרֶת
כְּשׁהוּא פִּתְאוֹם מֵרִים קוֹלוֹ.
אַנַחְנוּ יַחַד
תָמִיד שְׂמֵחִים
כְּשׁהוֹלְכִים, כְּשׁרוֹקְדִים
אוֹ כְּשְׁנַחִים.
יִהְיֶה זֶה נֶגֶד
אוֹ בְּעַד
אַנַחְנוּ יַחַד – כְּחֲטִיבָה אַחַת.
תשל”ו, 1976
אֲנִי גָדוֹל
מילים ולחן: עמיקם אסם
א ב
אֲנִי יֵשׁ לִי סִינָר יָפֶה אֶתְמוֹל בַּגַּן שִׂחַקְנוּ
וְיֵשׁ עֲלָיו דּוּבּוֹן הָיִיתִי הַרוֹפֵא
וְלִי יֵשׁ סוּכַּרְיָה בַּפֶּה תָפַשְׂנוּ אָז אֶת רִינָה וְזֶה לֹא הָיָה יָפֶה
וְלִי יֵשׁ אַרְנָבוֹן. אֲנַחְנוּ לֹא עָשִׂינוּ כְּלוּם
אֲנִי יֵשׁ לִי שָׁפָן צָהוֹב כָּזֶה שֶׁמְצַפְצֵף רַק עִפָּרוֹן אָדוֹם
וְהוּא עוֹשֶׂה צִיף, צוּף, צְפִי, צוּף לָקַחְנוּ לָה וְשַׂמְנוּ לָה
אַף פַּעַם לֹא מִתְעֲיֵיף. לִמְדוֹד לָה אֶת הַחוֹם
אֲנִי יֵשׁ לִי גַּם סוּס גָּדוֹל אֶתְמוֹל אָכָלְתִּי לַפְפוֹן
וְלִי יֵשׁ עַגָלָה כָּזֶה יָרוֹק יָרוֹק
אֲנִי יֵשׁ לִי בּוּבָּה כָּזֹאת אָכָלְתִי גַּם אֶת הַקְלִיפָּה כִּי לֹא יָפֶה לִזְרוֹק
שֶׁלי יוֹתֵר גְדוֹלָה וְלִי סִפְּרוּ אֶתְמוֹל סִפּוּר
וְלִי יֵשׁ אוֹטוֹ מַשָׂאִי כָּזֵה שֶׁמְמַהֵר עַל מִין כָּזֶה זְאֵב
כָּזֶה מִין אוֹטוֹ מְצוּיָינִי שֶׁהוּא אָכָל שְׁנֵי יְלָדִים
אַף פַּעַם לֹא יִישָׁבֵר. וְעוֹד הָיָה רָעֵב.
פזמון:
אֲנִי גָדוֹל
אֲנִי מַתְחִיל כְּבָר לְטַפֵּס
אֲנִי יוֹשֵׁב עַל עֵץ
נִשְׁעַן עָלָיו כְּבָר בְגַבִּי
אֲנִי גָדוֹל;
אֲנִי יוֹדֵעַ לְהָרִים
אֲנִי מֵרִים סוּלָם
תּוֹפֵס יָפֶה אֶת הַשׁלָבִים
אֲנִי גָדוֹל
אֲנִי נוֹגֵעַ בַּתַּנוּר
כְּשֶׁהַהוֹרִים הוֹלְכִים
וּבְמִקְרֶה לֹא מְכַבִּים
אֲני גָדוֹל
אֲנִי יוֹדֵעַ לַעֲלוֹת
לְאָן אֲנִי עוֹלֶה
לְאַבָא עַל הַעֲצָבִּים.
תשי”ח, 1958
אֲפִיקִים בַּת שִבְעִים
מילים: אפרת לויטן
לחן: אמוץ ברונטמן
שְׂאִי רֹאשֵּךְ פִּקְּחִי עֵינַיּךְ
וְהַבִּיטִי מִסְבִיבֵך
כָּל בָּנָיִךְ וּבְּנוֹתַּיךְ
נִקְּבְּצוּ לְיוֹם חַגֵּךְ.
שִׂאִי רֹאשֵׁךְ, פִּקְּחִי עֵינַּיִךְ,
וְהַיְשִׁירִי מַבָּטֵך
גַם הָקוֹשִׁי וְהַצַעַר
לֹא פָּגְמוּ עוֹד בְּיוֹפְיֵיךְ.
פזמון:
בַּת-שִׁבְעִים וְעוֹד זוֹכֶרֶת
כְּמוֹ אֶתְמוֹל יְמֵי-רֵאשִׁית
זִיכְרוֹנוֹת חֲצַר-כִּנֶרֶת
וְסַלְעֵי-טְרָשִׁים.
בַּת-שִׁבְעִים וְעוֹד חוֹלֶמֶת
כַּאן בָּעֶמֶק, מוּל הָהָר
מַמְתִּינָה דְּרוּכָה נִפְעֶמֶת
אֶל בְּשׂוֹרָת הַמָחָר.
שְׂאִי רֹאשֵׁך, פִּקְּחִי עֵיְנֵךְ
וְיַבְּשִׁי אֶת דִּמְעֲתֵּך
גַּם אִם רַבּוּ מִכְשׁוֹלַיִךְ
יֵשׁ סִיבּוֹת עוֹד לְחַיֵיךְ.
אוֹהֲבַיִךְ, כּוֹאֲבַיךְְְ
נִקְּבְּצוּ לְיוֹם חַגֵּךְ.
שִׂאִי רֹאשֵׁךְ, פִּרְשִׂי יָדָיִךְ
וְאַמְצִיהֵם אֵל לִיבֵּךְ.
פזמון:
בַּת-שִׁבְעִים וְעוֹד זוֹכֶרֶת
כְּמוֹ אֶתְמוֹל יְמֵי-רֵאשִׁית
זִיכְרוֹנוֹת חֲצַר-כִּנֶרֶת
וְסַלְעֵי-טְרָשִׁים.
בַּת-שִׁבְעִים וְעוֹד חוֹלֶמֶת
כַּאן בָּעֶמֶק, מוּל הָהָר
מַמְתִּינָה דְּרוּכָה נִפְעֶמֶת
אֶל בְּשׂוֹרָת הַמָחָר.
תשנ”ד, 1994
אֶרֶץ
פתיחת המרכז החברתי
מילים: עמיקם אסם
לחן: מניה רוט
נִקְבּצוּ וּבַאוּ אֶלַיִך בָּנַיךְ
אֶרֶץ
בַאוּ לך מִמִזְרַח וּמַעַרַב
אֶרֶץ
הִנֵה הֵם אַשֶׁר חַלְמוּ עָלַיך
וְעָלוּ,
אָבוֹי לַמְחַכִּים, לַמְחַכִּים.
אוֹר חַמַה עִם תְּכֵלֶת הַשָׁמַיִם
אֶרֶץ
שֶׁל גְבָעוֹת וְעַמַקִים
אֶרֶץ
בּאַנוּ לְחוֹנֵן אָדְמַת שְׂדוֹתַיך
אָנוּ כַּאן, אָנוּ כַּאן.
פזמון:
אֲרְצִי שֶׁלֶי, אֶרֶץ יִשְׂרַאֵל
הַמַמתִּינִים לנֵס אוֹ לגואֶל
פִּתְחוּ הַשַׁעָר לִי וְאֵכַּנֵס
אֲנִי לָך הַגוֹאֶל, אֲנִי הַנֵס.
תשל”ח, 1978
בְּאַרְמוֹן הָקֶרַח
מאת: הדס יובל
מָר חוֹרֶף בְּלִי הֶרֶף מַזְכִּיר
שֶׁהוּא עֲדַיִין הַשׁוֹלֵט בְּמֶזֶג הַאֲוִויר
אַךְ חֵרֶף הַקּוֹר וּמְטָרוֹת הַעוֹז
נִשְׂרְכוּ הַחָבֵרִים וּבִּיְדֵיהֶם הַכִּיסְּאוֹת
כְּדֵי לַחֲזוֹת בַּסֶרֶט וַאֲפִילוּ טַעְמוֹ קְצָת מַר
בְּ”אַרְמוֹן הָקֶרַח” הוּא בֵּית-אִיתָּמָר.
שָׁמַעְתִּי אוֹרֵחַ שׁוֹאֵל תָּמוּהַּ:
“כָּכָה זֶה מִדֵּי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ ?”
וְהִנְּהֵן בְּרֹאשׁוֹ הַמְאָרֵחַ וְעָנָה בְּעֲצַלְתַּיִים:
“כָּכָה זֶה מִדֵּי שָׁבוּעַ וְאֲפִילוּ פַּעֲמַיִים”.
הִקְשָׁה הָאוֹרֵחַ וְשָׁאָל שׁוּב:
“מַדּוּעַ אָדִישׁ נִשְׁאָר הַיֵּשׁוּב ?”
רָגַז הַמְאָרֵחַ וְאָמַר בְּקוֹל נוּקְשֶׁה:
“כְּבָר דָנוּ אֶצְלֵנוּ רַבּוֹת בַּנוֹשֵׂא
וְהוּחְלָט בְּרוֹב עַם עַל הַקָמָת הַמִתְקָן.
אַךְ אָנוּ צְרִיכִים “מִין מְשׁוּגָע לָעִנְיָין,
שֶׁהוֹדוֹת לְמִרְצוֹ יַמְרִיץ אֶת כָּל הַנוֹגְעִים בָּדָבָר
נִזְכֶה לִרְאוֹת סֶרֶט בָּאוּלָם מוּפָעִים מְפוֹאָר”.
שַׂחַק הַאוֹרֵחַ וְשָׁאַל בְּמֶרֶץ:
“לָמָּה אַתָּה לֹא תַּעֲמוֹד בַּפֶּרֶץ ?”
“אַה, אֲנִי… זֶה כְּבָר מַשֶׁהוּ אַחֵר
וְנִדְּמֶה לִי שֶׁהַאַחֵר מַתְּאִים יוֹתֵר”.
“אַהה”, הֵשִׁיב הַאוֹרֵחַ וּשְׁאֵלוֹתָיו בָּלַם
וּכְּבָר הִצְטַעֵר עַל אֲשֶׁר גָּרַם.
שָׁתְּקוּ הַשְׁנַיִים וְהִמְשִׁיכוּ לעֶבֶר בֵּית-הַסְפּוֹרט
וְיִדֵיהֶם כָּבַר כָּאַבוּ מִסְחִיבוֹת הַכִּיסְאוֹת.
תשכ”ח, 1968
דּוֹר לְדּוֹר יַבִּיעַ אוֹמֶר
נכתב לערב הנוער
מילים: עמיקם אסם
לחן: עממי רוסי
דּוֹר לְדּוֹר יַבִּיעַ אוֹמֶר
אֵיךְ עוֹשִׂים זֹאת בְּלִי מִילִים
שִׂים בַּצַּד אֶת כָּל הַחוֹמֶר
וַעֲשֵׂה זֹאת בִּצְלִילִים. (X2)
פזמון
לַה, לַה, לַה, לַה, לַה, לַה, לַה,
לָשִׁיר זְמִירוֹת שֶׁל גִּיל
לֹא, לֹא, לֹא, לָשִׂים אֶל לֵב
הֶבְדֵּל בְּקוֹל הֶבְדֵּל בְּגִּיל.
נִתְּקַדֵם עַתָּה קְצָת הַלְאָה
וְנָשִׁיר עַתָּה לְבַד
אֶת הַלַה,לַה, לַה, לַה, לַה,
בְּקָנוֹן אֶחָד אֶחָד. (X2)
פזמון
לַה, לַה…
הַקָהָל יִמְחָא כַּפַּיִים
לְאַנְשֵׁי הַמַקְהֵלָה
שֶׁקַלְטוּ כְּבָר תָּו אוֹ שְׁנַיִים
יִצְטַרְפוּ לַה, לַה, לַה, לַה.
פזמון
לַה, לַה…
דּוֹר לְדּוֹר יַבִּיעַ אוֹמֶר
עֲדֵי עַד צְרִידוּת גָּרוֹן
אִם כְּבָר אָז אוּלַי מוּטָב שֶׁ…
דּוֹר לְדּוֹר יַבִּיעַ רוֹן. (X2)
פזמון
לַה, לַה…
תש”ל, 1970
דָּנִי וְרוּתִי
משירי להקת הברווזים
מילים: עדנה רוט
לחן: הילה שרת
פזמון:
דָּנִי וְרוּתִי, רוּתיִ וְדָּן
נוֹסְעִים אֶל הַעִיר לְטִיוּל כַּמּוּבָן
דָּנִי וְרוּתִי, רוּתִי וְדָּן…
רותי:
דָּנִי שֶׁלִי, בָּא הַחוֹרֶף הַקַר
לָמָה בַּעִיר הַכָֹּל כֹּה יָקָר?
רוֹצֶה רָק מְעִילוֹן, זֶה שָׁם בַּחַלוֹן…
נִיגָשׁ פֹּה בַּעִיר לְחֲנוּת הַמַשְׁבִּיר.
דני:
אוּלַי כְּשֶׁנַחַזוֹר רוּת,
נַגִּיף חַלוֹנוֹת
נַדְּלִיק הַתַּנוּר וְיִיחַם לַךְ מְאֹד…
פזמון:
דָּנִי וְרוּתִי…
רותי: רותי:
אָבִיב כְּבַר הִגִּיעַ, דַן יַקִירִי, דָּנִי שֶׁלִי, בַּא הַקַיץ הַחָם
רוֹצֶה בְּשַׂמִים רַק “סוּאַר דֶה פָארִי” רוֹצֶה כּוֹבַע קַשׁ וְגַּם בֶּגֶד יָם,
מִטְפַּחַת יָפָה, שִׂמְלָה וּמְנִיפַה וְסַנְדָּל כְּמוֹ לְרִינַה, זֶה שַׁם בַּוִיטְרִינָה
נִיגָּשׁ פֹּה בַּעיר לְחֲנוּת הַמַשְׁבִּיר… נִיגַשׁ פֹּה בַּעִיר לְחַנוּת הַמַּשְׁבִּיר…
דני: דני:
אוּלַי כְּשַׁנַחֲזוֹר רוּת אוּלַי כְּשֶׁנַחֲזוֹר רוּת,
נֵצֵאָה לִקְטוֹף נַפֲלִיג בַּסִירָה,
פְּרַחִים בַּשַׂדֶה וּבְּשַׂמִים לְאֶסוֹף. הַרְחֵק מִן הַחוֹף מֵעֵין כָֹּל רָע…
פזמון: פזמון:
דָּנִי וְרוּתִי… דָּנִי וְרוּתִי…
רותי:
דָּנִי, הַעֵץ אֶת עֶלַיו כְּבָר הֵשִׁיר,
עָצוּב לִי בַּסְתָיו, בּוֹא נִיסַע אֶל הָעִיר
נֵלֵךְ לָקוֹלְנוֹעַ נִפְגוֹשָׁה מַכִּיר
אוּלַי גַּם נִרְאֶה מַה חָדָשׁ בַּמַשְׁבִּיר…
דני:
אוּלַי כְּשֶׁנַחֲזור
מִטִיוּל וּמִשַׁיִט
נֵדעַ רוּת, כִּי לִי וְגַּם לָךְ – טוֹב בַּבָּית.
פזמון:
דָּנִי וְרוּתִי…
תשכ”ד, 1964
הוֹרָה
נכתב לחג העצמאות
מאת: עליה לוי-אביסף
עוּרָה שִׁירִי, חוּל הַסְעִירָה
סוֹבָּה, סֹב פֹּה בַּמָחוֹל,
בְּכָל עֹז, נָכוֹן נָרִיעָה –
מַה חַג לָנוּ, מַה יוֹם חוֹל.
אִם אֶתְמוֹל כְּבִישִׁים סָלַלְנוּ
בַּשְׁפֵלָה וּבַרָמָה,
הֵן הַיוֹם יֵשׁוּב הֵקַמְנוּ
אוֹת חַיִּים בַּעֲרָבָה.
יִשְׁתַּלְבוּ בְּעֹז יָדַיִים
וּפִּיוֹת פַּצְחוּ בְּשִׁיר,
כָּאן תִּבְקַע בְּשׂורַת הָמַיִם,
פֹּה יָזְהִיב הַּבָּר בָּנִיר.
יַלְּדָתִּי תִּגְדָל עִם שֶׁמֶשׁ
וְיָלְדִי יִגְדָל עִם יָם,
מִי אֶתְמוֹל וּמַהוּ אֶמֶשׁ –
הֵן מָחָר אֵינֶנוּ תַּם.
עוּרָה שִׁירִי, חוּל הַסְעִירָה,
סוֹבָּה, סֹב פֹּה בַּמַחוֹל
בְּכָל עֹז נָרוֹן נַסְּעִירָה
גַּם בָּחַג וְגַּם בַּחוֹל.
תשט”ו, 1955
הַזְמָן עוֹבֵר
משירי להקת הברווזים
מילים: עמיקם אסם
לחן: הילה שרת
א ג
אֶל הַקִיבּוּץ נוֹאֵם מוּכְשָׁר הוּזְמָן פּוֹעֵל וָתִיק עָמַד עַל הַבִּנְיָין
הִרְצָה עַל שְׁאֵלוֹת הַדּוֹר כָּל כָּךְ גָבוֹהַ לֹא עָלָה
עַל בְּעָיוֹת הַזְמָן וַדַּאי מִזְמָן מִזְמָן.
וְהוּא שָׁאָל וְגַּם תְּשׁוּבוֹת נָתַן, רָאָה שֶׁהַלְבֵנִים נָפְלוּ כּוּלָן,
וְתוֹךְ כְּדֵי הַזְמָן הִרְחִיב אוֹתָּן. הֶחְלִיט שֶׁלְבַדוֹ יָרִים אוֹתָּן.
עַד שֶׁחָבֵר אֶחָד קָם וְאָמָר עַל זֶה שֶׁזֶה קָשֶׁה הוּא לֹא חָשַׁב,
בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ חָבֵר יָקָר וְהוּא נִמְרַץ הִתְכּוֹ…הוֹפּ…הַגַב.
אַתָּה בַּבְּעָיָה בָּקִי וְחִיְיכוּ הָצוּצִיקִים
אֲבָל שָׁכַחְתָּ כִּי… וְלָחַשׁוּ לוֹ כִּי…
פזמון: פזמון…
הַזְמָן עוֹבֵר וְזֶהוּ זֶה הַזְמָן עוֹבֵר וְזֶהוּ זֶה
הַזְמָן זֶה מִן דָבָר כָּזֶה, הַזְמָן זֶה מִן דָבָר כָּזֶה,
וְכָּל מַה שֶׁאֶתְמוֹל הָיָה מָחָר, וְכָּל מַה שֶׁאֶתְמוֹל הָיָה מָחָר,
וּמְאוּחָר וּמְאוּחָר
מִדָּי לְהִצְטַעֵר מִדָּי לְהִצְטַעֵר
כֵּן חָבֵר הַזְמָן עוֹבֵר. כֵּן חָבֵר הַזְמָן עוֹבֵר.
ב ד
קָצִין מִימֵי מִלְחֶמֶת הַשִׁחְרוּר אֲנַחְנוּ לֹא נוֹסִיף כָּאן לְסַפֵּר
אֲחַרֵי שָׁניִם רַבּוֹת בָּעִיר כִּי זֶה יָדוּעַ וּבַרוּר
עָבָר מַשְׁׁבֵּר חָמוּר. וְאֵין לוֹמַר יוֹתֵר.
חָשָׁב שֶׁבַּצָבָא יִמְצָא סִידוּר. וְהָעִיקָר כְּדַאי לֹא לְדַבֵּר,
וּכְּשֶׁהַעֶסֶק כְּבָר הָיָה גָמוּר, הַכָּל כְּבָר הִשְׁתַנָּה – זֶה מְצָעֵר.
אֶל הַשָׁלִישׁ הוֹשִׁיט הוּא אֶת הַיָד אִם עֲרָכִים אָבְדוּ… זֹאת לֹא נֵדַע,
אַךְ הַשָׁלִישׁ הִצְדִיעַ וְעָמַד אַךְ הַכּוֹחוֹת חֲבִיבִי… זוֹ עוּבְדָה,
וְרַק אָמַר: הַוָתִיקִים וְגַּם אִם צְעָקוֹת נָקִים
אֵינָם זוֹכְרִים עוֹד כִּי… אָסוּר לִשְכּוֹחַ כִּי…
פזמון: פזמון:
הַזְמָן עוֹבֵר וְזֶהוּ זֶה הַזְמָן עוֹבֵר וְזֶהוּ זֶה
הַזְמָן זֶה מִן דָבָר כָּזֶה, הַזְמָן זֶה מִן דָבָר כָּזֶה,
וְכָּל מַה שֶׁאֶתְמוֹל הָיָה מָחָר, וְכָּל מַה שֶׁאֶתְמוֹל הָיָה מָחָר,
ּמְאוּחָר מְאוּחָר
מִדָּי לְהִצְטַעֵר מִדָּי לְהִצְטַעֵר
כֵּן חָבֵר הַזְמָן עוֹבֵר. כֵּן חָבֵר הַזְמָן עוֹבֵר.
תשכ”ב, 1962
הָיֹה הָיָה קִיבּוּץ
מאת: מרדכי זעירא
הָיֹה הָיָה קִיבּוּץ
בֵּית מִבְטָחִים לָחָלוּץ
וְאֲפִילוּ לַחֲלוּצוֹת,
וְזֶה הָיָה טוֹב מְאֹד!
וַיְהִי תּוֹהוּ וָבוֹהוּ וּבּוֹץ נוֹרָא
לֹא הָיְיתָה אֲפִילוּ זְכוּכִית לִמְנוֹרָה
הַחַיִּים הָיוּ זֶפֶת שׁבַּזֶפֶת
וְחוֹשֶׁך כְּמוֹ בּרֶפֶת.
וְיֹאכְלוּ צְנוֹן וּמָרָק לְקִינוּחַ
אַך בְּאֵיזֶה מַצָּב-רוּחַ!
שַׁתְּלוּ טַבָּק בּווּזִיָה
עָברוּ לְבֵּית-גַן לְהַזִיע.
מָחָצו פַּרְעוֹשִׁים בַּאֲפֵלָה שֶׁל עָפוּלָה
בָּנוּהַ, סַלְלוּהַ וּבִּכְלָל דַאֲגוּ לָה.
לֹא הָיָה מֵחֵיפָה זֶכֶר מִזְמָן
אַחַר-כָּךְ טִירָה, אַחַר-כָּך זִיכְרוֹן
וּלְבסוֹף – דַּיָיגִים בָּיַרְקוֹן.
הַכּוֹל יָכוֹל הָיָה לְהיוֹת אֲחֶרֶת
לוּלֵא עָבְרוּ לְכִּנֶרֶת…
וַהַרֵי יָדוּעַ לְזָקֶן וּלְנַעַר:
הַכְּבִישׁ, הַבְּרוֹשִׁים, הָמַדְּרֵגוֹת וְהָשַׁעַר,
כֵּן, יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת אֲחֶרֶת…
אַךְ, מַה יָפִים הַלֵילוֹת בְּכִּנֶרֶת!
תרצ”ח, 1938
הַיֵשׁ
חג היובל לעלייה על הקרקע
מילים: עמיקם אסם
לחן: יעל תבורי
כָּל הַיֵשׁ הַזֶה קֶצֶב מְכוֹנָה
אֲשֶׁר רוֹאוֹת עֵינֶיךָ, סוֹחֵף אָדָם אֶל זֶמֶר
עָשׂוּהוּ אָנָשִׁים וַאֲרוּבָּה פּוֹלְטָה
כְּמוֹתְךָ סְלִילֵי
כְּמוֹתִי. עָשָׁן
כְּמוֹ בְּמַחֲזֶה וְיַלְּדָה קְטָנָה
כָּל כָּאן לְפָנֶיךָ עִם דוּבּוֹן מִצֶמֶר
לֹא מֶלֶל וּלְחַשִׁים בְּשֶׁקֶט מַקְשִׁיבָה
בָּנוּ לְשִׁיר
בֵּיתִי. יָשָׁן.
פזמון: בּוֹאוּ וְנָשִׁיר
עַל זֶה הַיֵשׁ,
אֲשֶׁר נוֹצָר בְּצֵאת
רֵעִים גַּם יַחַד
אֶל יוֹם עָמָל אָפוֹר.
וּנְבַקֵשׁ
כִּי אֶת אוֹרָה תָּבִיא
חַמַּה זוֹרַחַת.
תשמ”ג, 1983
הִמְנוֹן לְיוֹבֵל אֲפִיקִים
יובל לאפיקים
מילים: הדס יובל
לחן: יעל תבורי
כַּאַן בּעֶמק בָּנוּי לְתִפְאֶרֶת
בֵּין ירְמוּך ירְדֵן וְכִּנֶרֶת
בּיתנוּ שׁוֹפֵעַ חַיִים
קַרַאנוּ לוֹ אֲפִיקִים.
מִקֶדֶם רוֹבְצִים הַגִלְעַד וְגוֹלַן
וּמִיַם הַאֶלָה וְהַשְׁבִיל הַלַבַן.
פזמון:
לָך אֲפִיקִים נְזַמֵר שִׁיר הַלֵלֵ
לָך אֲפִיקִים בְּרַכות נאַחֵל
לָך אֲפִיקִים, הֵידָד בְּחַג יוֹבֵל.
כַּאָן עֵצִים יְרוּקֵי צַמֵרֶת
מִגְדָל גַבוּהַ נִיצָב לְמִשׁמֵרֶת
בּיתנוּ שׁוֹפֶעַ חַיִים
קרַאַנוּ לוֹ אֲפִיקִים.
בּנַנוֹת וְכֶּרֶם שׂדֶה שֶׁל כּוֹתָן
חַלַב רְיחַנִי יַבִיא הַרַפְתָן.
פזמון: לָך אֲפִיקִים…
כַּאָן חוּשְׁלָה חַזַקָה הַשׁרְשֶׁרֶת
מִדוֹר לְדוֹר הַבְּרַכָה נִמְסֶרֶת
בּיתֵנוּ שׁוֹפֵעַ חַיִים
קַראַנוּ לוֹ אֲפִיקִים
קֶלֶת וְצַחַ”מ בּקֶצֶב אֵיתָּן
וְרִינַת יְלַדִים מִכִּיתָה וּמִגַן.
פזמון: לָך אֲפִיקִים…
תשמ”א, 1981
הַרָמְזוֹר
משירי “להקת הברווזים”
מילים – עמיקם אסם
לחן – מניה
חָבֵר קִבּוּץ חָזַר הַבַּיָתה מֵחוּפְשָׁה הַמְּסַפֵּר שָׁמַע וְאחר כָּך הִמְשִׁיךְ;
בָּעֶרֶב כְּבַר יָשַׁב עִם הַיְּלָדִים וְהָאִישָּׁה כָּך לְזַלְזֵל בָּעִיר לֹא הֶכְרֵחִי וְלֹא צָרִיך
וְִעם כָּמָה מֵחבֵרָיו שָׁם יֵשׁ פַּטֶנְט חָדָשׁ וָטוב
לָהֶם סִפֵּר מִיָּד חֲוָויוֹתָיו. נִמְצָא כִּמְעָט בְּכָל פִּינַת רְחוֹב.
בָּעִיר הַהוֹמִיָּיה – פָּתַח הוּא ְוָאַמר כְּשֶׁבָּאָה מְכוֹנִית אֶל צוֹמֶת הַדְרָכִים
הרַעַשׁ הוּא גָּדוֹל, מָמשׁ מֵעל הַמְּשׁוֹעָר חוּקֵי הַזְּהִירוּת אוֹתָה שָׁעָה כְּבָר נִשְׁכָּחַים
הַמְּכֹונִיּוֹת טָסוֹת בִּסְפִּיד קַיָּים דָּבָר שֶׁשְׁמֹו רַמְזֹור
וְהָאָבָק עַל הַנְּשִׁימָה מַכְבִּיד. וְהוּא נֹותֵן מִיָד סִמָּן – עֲצוֹר !
פזמון: פזמון:
זֶה בֶּאֱמֶת חָמוּר – אָכֵן זֶה בֶּאֱמֶת דֵּי מְעַנְיֵין
אֶצְלֵנוּ זֶה מָמָשׁ אַחֶרֶת אוּלָם אֶצְלֶנוּ זֶה מָמָשׁ אַחֶרֶת
זֶה בַּקִּבוּץ לֹא יִתָּכֵן הָרַמְזוֹר תּוֹעֶלֶת לֹא יִיתֵּן
כָּאן אֲוִירָה שׁוֹנָה שֹורֶרֶת כָּאן מְכוֹנִית אֵינָה דּוֹהֶרֶת
כָּך הַגְּדוֹלִים פָּסְקוּ כָּך הַגְּדוֹלִים פָּסְקוּ
וְהַקְטַנִּים רַק צָחֲקוּ. וְהַקְטַנִּים רַק צָחֲקוּ.
קִמֵּט אָז אֶת מִצְחוֹ אֹותֹו חָבֵר קִּבּוּץ
בְּקוֹל שָׁקֶט אָמַר – אוּלַי גַּם לָנוּ זֶה נָחוּץ
וְזֶה עָשׂוּי עוֹד לְהוֹעִיל
אִם יִהְיֶה לָנוּ רַמְזוֹר יָעִיל.
וּכְשֶׁנָרוּץ לִקְרָאת שִׁנּוּי וְתִיקּוּנִים
וְלַמְבַקְּרִים נֹאמָר שֶׁאָנוּ בֶּטַח מִתְקַדְּמִים
כְּדָאי שֶׁפַּעַם הָרַמְזֹור
יֹאמַר מָתַי יֵשׁ לַעֲצֹור.
פזמון:
זֶה מְעַנְיֵין אַך זְכוֹר, חָבֵר
אֶצְלֵנוּ זֶה מָמָשׁ אַחֶרֶת
עַל מָה אַתָּה כָּאן מְדַבֵּר
כָּאן אֲווירָה שׁוֹנָה שוֹרֶרֶת
שׁוּב הַגְדוֹלִים פָּסְקוּ
וְהַקְּטַנִים כְּבָר פִּיהֲקו.
תשכ”ב, 1962
הַשַיָּירָה
פתיחת המרכז החברתי
מילים: עמיקם אֹסם
לחן: אמוץ ברונטמן
הִנֵּה הָשַׁיָּירָה יוֹצֵאת לַדֶּרֶך
שֲׁיֶירת אַסְפָּקָה
רְאֵה אוֹתָן נוֹשְׂאוֹת בַּפֶרֶךְ
אַשְׁרֵי הַמִּשְׁפָּחָה.
נוּ, זוּז טיפָּה הַצִידָּה
תֵּן לִי לַעַבוֹר, הֲרֵי אַתָה רוֹאֶה אֵיךְ אֲני
מוֹשֶׁכֶת.
תִּרְאֵה אֵיךְ שֶׁהַגְּלִידַה נוֹזְלֶת מֵאָחוֹר
וְאַז שַׂקִית חַלַב לִי מִלְפָנִים נִשְׁפֵּכֶת…
תשל”ח, 1978
וְשָׂמַחְתָּ בּחַגֶּךָ
לרגל פתיחת המרכז החברתי
מילים: עמיקם אֹסם
לחן: אמוץ ברונטמן
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַך שָׂמֵחַ
וְקִיבַּלְתָּ בְּבֵיְתָךָ בְּשִׂמְחָה פְּנֵי כָּל אוֹרֵחַ
וּבְלֵב מָלֵא בֵּרַכְתָ עַל הַיְּבוּל וְעַל הַפְּרִי
וְיוֹנִים צְחוֹרוֹת הִפְרַחְתָּ לְתוּמָם שֶל קְרָב וִירִי.
וּבִמְלוֹא גָּרוֹן זִמַּרְתָּ, חַג הַיּוֹם! חַג הַיּוֹם!
וּשְׂרִידֵי חוּלִין הוֹתַרְתָּ מֵאָחוֹר – זֶה חֲלוֹם.
וְיָשְׁבוּ עִמְךָ בָּנֶיךָ מִפְּנֵיהֶם אוֹרָה קוֶֹרֶנת
וְחָבְרוּ עִמְּךָ רֵעֵיךָ וְהָיוּ לְךָ מִשְׁעֶנֶת
וְגָדוֹל וְרַב הַיַחַד וְקִיבּוּץ עַל כֵּן קוֹרֶא לוֹ
יוֹם שֶׁל אוֹשֶׁר יוֹם שֶׁל יַחַד
יוֹם אֲשֶׁר שִׁירָה חוּבְּרָה לוֹ.
וּבִמְלוֹא גָּרוֹן זִמַּרְתָּ, חַג הַיּוֹם! חַג הַיּוֹם!
וּשְׂרִידֵי חוּלִין הוֹתַרְתָּ מֵאָחוֹר – זֶה חֲלוֹם.
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ וְאַף לֹא מְעָט הוֹתַרְתָּ
עִם הַשֶׁפַע שֶׁיָּדַעְתָּ רוֹב יְמֵי מַחְסוֹר זָכַרְתָּ
פֶּשֶׁר רוֹב עָמָל וַיֶּגַע בְּיוֹם טוֹב זֶה הֲבִינֹותָ
וְתָהִיתָ אַך לְרֶגַע אִם עֲשׁרְתָ אִם דָּלוֹת.
וּבִמְלוֹא גְּרוֹנְךָ זִמַּרְתָּ, חַג הַיוֹם! חַג הַיוֹם!
וּשְׂרִידֵי חוּלִין הוֹתַרְתָּ מֵאָחוֹר – זֶה חֲלוֹם.
תשל”ח, 1978
חוּלְצָה כְּחוּלָה
מילים: דודיק וורטמן
לחן: מרדכי זעירא
אצְלנוּ ישְׁנַה מַטַרָה
בַּזְמַן הַחוֹפְשִׁי מִכֹּל עֲבוֹדַה
לבוֹא עִם עִיתוֹן לעזְרַה
עוֹלָה עַל גַזוֹז וּבטַח עַל גְלִידָה.
חוּלְצָה כְּחוּלָה בְּמִפְעלָה
תִּמְשׁוֹךְ לִּבָּם שֶׁל כָּל הַפּוֹעֲלִים,
חוּלְצָה כְּחוּלָה וְהִיא עוֹלָה
בְּלִי שׁוּם סָפֵק עַל כָּל הָעִיתּוֹנִים.
וְאִם בְּכּיסְךָ אֵין אַף גְּרוּש
וְיֵשׁ דֶּפִיצִיט וּמַצַּב-רוּחַ
חַת-שְׁתַּיִם אֲלֵינוּ תָּחוּשׁ
תֵּשֵׁב קְצָת, תִּשְׁמַע וְתָּנוּחַ.
חוּלְצָה כְּחוּלָה בְּמִפְעלָה
תִּמְשׁוֹךְ לִבָּם שֶׁל כָֹּל הַפּוֹעֲלִים,
חוּלְצָה כְּחוּלָה וְהִיא עוֹלָה
בְּלִי שׁוּם סָפֵק עַל כָֹּל הַעִיתּוֹנִים.
תרפ”ה, 1925
חֲלוֹם
מתוך “אפיקים מגיש תעודת זהות”
מילים: עמיקם אסם
לחן: יעל תבורי
יָמִים קָשִׁים אֵינַם פּוֹרְמִים
רִקְמַת חֲלוֹמוֹתַיי
שָׁנִים חוֹלְפוֹת אֵינָן מוֹחוֹת
עִקְבוֹת זִיכְרוֹנוֹתָיי
וּכְמוֹ מֵאָז יְמֵי בְּרֵאשִׁית
עוֹד מְפָכֶּה בִּי חַרִישִׁית
כְּפֶלֶג זַךְ בְּבֹקֶר צַח
כַּל שֶׁפַע תִּקְוֹוֹתָי.
הָיוּ יַפִים, הָיוּ טְרוּפִים
יָמַי וְלֵילוֹתָיי
בֵּין רֶגֶב פָּז לְסֶלַע עַז
פָּרְחוּ מֵיטָב שְׁנוֹתָיי
רֵעוּת כְּבֵדָה – כְּמוֹ בְּרִית אָחִים
מִּלִים הוֹלְמוֹת חוֹצְבוֹת דְּרָכִים
וּבַּשִׁירִים עוֹדָם שְׁמוּרִים
צְחוֹקִי עִם דִמְעוֹתָיי.
הַיוֹם הַזֶה הִנֵה הוּא בָּא
עָטוּר בְּבִרְכוֹתָיי
אֵי הַחוֹזֶה אֲשֶׁר נִיּבָּא
אֶת שׁרוֹאוֹת עֵינַי
יְמֵי קָרָה יְמֵי שׁרָב
אֶתְכֵם נָשַׂאתִי – לֹא לַשׁוְוא
כִּי חַלוֹמִי עוֹדוֹ עִמִּי
שָׁזוּר בִּתְפִילוֹתַיי.
תשמ”ג, 1983
חַם בָּקַיִץ
“הבחורים מאפיקים”
מילים ולחן: אמוץ ברונטמן
הַחסידוֹת עָפוֹת צָפוֹנה, עִם הַרוּחַ בָּא הַסְתיו,
וְכל האָרֶץ מִתְמַלֵאת רֵיחוֹת אַבִיב. יֵשׁ שָׁלֶכֶת בּאֵירוֹפַּה
טַיַילִים – אָבִיב אֲבָל בְּיִשְׂרַאֶל,
סַנְדָלִים – אָבִיב, עוֹד ישׁ שְׁלוֹשִׁים בָּצֵל
פּוֹרֵח כֹּל הַעוֹלַם – מַרְהיב, עָצוּב בַּלֵב אַך אֵין לַנוֹ שָׁלֶכֶת.
שׂמֵחַ כֹּל הַעוֹלַם – אָבִיב,
אָבִיב. הַאַוִויר מָלֵא בֵּעַרְפִּילִים שׁל חוֹרֶף,
רְסִיסִים שֶׁל זוֹהַר,
חַם בָּקַיִץ, טִפְטוֹפִים שֶׁל גֶשֶׁם,
חַם בַּקַיִץ, פַּח אַשְׁפָּה פָּתוֹחַ –
הַחוֹם מְעַיֵיף אוֹתְךָ, נִיָירוֹת בַּרוֹחַ
הַחוֹם מְכוֹפֵף אוֹתְךָ, הַחִימוֹם רוֹעֶשׁ.
אַתָה רוֹצֶה לִבְרוֹח לַסְתָיו, וְחוֹשֶׁך בְּחָמֶשׁ
וּלְהַרְגִישׁ טִיפָּה שֶׁל רוּחַ, וֹמַדְלִיקִים אוֹרוֹת
פַּנֵיךָ לוֹהַטִים, בַּקַיִץ. וֹמִטְרִיוֹת שְׁחוֹרוֹת
וּבוֹץ…
הַחַסִידוֹת עָפוֹת צָפוֹנַה,
ְוכֹל הַאָרֶץ מִתְמַלֵאת רֵיחוֹת אָבִיב.
טַיָילִים – אָבִיב,
סַנְדָלִים – אָבִיב,
פּוֹרֵחַ כֹּל הַעוֹלַם – מַרְהִיב,
שַׂמֵח כֹּל הַעוֹלַם – אָבִיב,
אָבִיב.
תש”מ, 1980
חַרוֹשֶׁת אֲפִיקִים
משירי “להקת הברווזים”
מילים – עמיקם אוסם
לחן: מניה רוט
בְּבוֹאךָ לַמוֹשָׁבָה כִּנֶרֶת,
אַתָּה רוֹאֶה קְבוּצָה שֶׁל אִיכָּרִים,
כּל מִשְׁפָּחָה כִּמְעַט בְּוִילָה מִתְגַנְדֶרֶת
וְאִם תִשְׁאַל אַתָה תִשְׁמַע כְּבַר סִיפוּרִים.
וְאִם יַגִידוּ זֶה עוֹד כְּלוּם חַבִּיבִּי,
רַק תַּגִיעַ לאֲפִיקִים,
אַתָּה תִּפְתַח כְּמוֹ כְּלוּם אֶת הַעֵינַיים
כְּשׁתִּרְאֶה שׁיכּוּן שֶׁל וָתִיִקים.
פזמון:
כִּי אֲפִיקִים כִּי אֲפִיקִים זֶה בֶּית-חרוֹשׁת
הַכּול דוֹפֵק מָמָשׁ כְּמוֹ מְכוֹנָה
עוֹבְדִים בָּאוֹר, עֹובְדִים בַּחוֹשֵׁך
תָּמיד, תָּמיד בּוֹעֶרֶת העוֹנָה.
מִן הַמוּסך תַּגִיעַ לְבֵית-זֶרַע
אַתָּה תִּרְאֶה רַק מֶשֶׁק חַקְלָאִי,
אוּלַם לֹומַר “זֶה טוֹב חָבֵר” אַל תְּמַהֵרָה
יֹאמְרוֹ לֵך שׁאֵין זֵה כִּדַאי.
וְרַק תִּיסַע קָדִימָה קְצַת חַבִּיבִּי
כְּבַר תַּגִיעַ עַד לְאֲפִיקִים
אַתָּה תִלְמַד אֲחרֵי דַקָה אוֹ שְׁתַיִים
מָה כֵּן כּדַאי בַּמֶשֶׁק לְהַקִים.
פזמון: כִּי אֲפִיקִים…
וּכּשׁתַּשְׁאִיר אֶת דְגַנְיָה אחרֵיךָ
תַּגִיעַ לַמוּסָך הַאֵזוֹרִי,
וְאַז גַרגְ’נִיק מְשׁוּמָן יִיגָשׁ אֵליךָ
וְהוּא יֹאמַר – לְהִתְּפָּעֵל אֵינך צָרִיך…
כִּי כֹּל הַמְכוֹנִיוֹת, זֶה כְּלוּם חַבִּיבִּי,
כְּשׁנוֹסְעִים מִכָּאן לְאֲפִיקִים
רוֹאִים מָמָשׁ טְריְילֵרִים מָמָשׁ כְּמוֹ מָים
זוֹכְרִים אֶת הַמוֹסָך וְצוֹחַקִים.
וּבּאמֶת לְאֲפִיקִים תַגִיעַ
וְשָׁם תִּרְאֶה בָּתִים מְאֹד גְבוֹהִים,
וְצִי שֶׁל טְריְיֵלֵרִים, צְפִירוֹת תִּשְׁמָע,
וְהַעִיקָר… מֵאוֹת שֶל יְלָדִים…
וְאִם תִּשְׁאַל עַל הַיְלָדִים חַבִּיבִּי
הֵם יֹאמְרוּ… אַתָה בְּאֲפִיקִים,
בְּכֹל כִּיתָה יֶשְׁנָם שְׁלוֹשִׁים וּשְׁנַיִים
כֵּן, בִּיְלָדִים אֲנַחְנו חָזָקִים.
פזמון: כִּי אֲפִיקִים…
תשכ”ב, 1962
יוֹם הַיֶלֶד
יום הילד באפיקים
מילים ולחן: יהודה שרת
הַשְׁמִיעוּ נָא, קוֹל רִנְנָה
בָּא הַיוֹם, יוֹם הַיֶלֶד
בְּשָׂשׂוֹן, בְּשִׂמְחַה, גִּיל נָגִילָה חַ, חַ, חַ
יוֹפִי לְבֵיתֵנוּ, אֲפִיקִים.
כָֹּל הַחַבֵרִים בְּחַג פּוּרִים
יַגִיּשׁוּ לָנוּ שַׁי
הֵידָד !
ֶזה הַיוֹם שֶׁלנוּ
הָבָה נְשַׂחֵקָה
יַחַד נִשְׁתּוֹלֵל
עַד-לֹא יָדָע.
הַשְׁמִיעוּ נָא, קוֹל רִנְנָה…
פורים תשל”ו, 1976
יֲלְדֵי הַחֲלוֹם
חלק ממופע במסיבת קבלה לחברות
מילים: עַמִיקם אוֹסם
אֲנַחְנוּ אֲנַחְנוּ חוֹפֵי הַכִּנֶּרֶת
יַלְדֵי הַחֲלוֹם, וְשֶׁמֶשׁ חַמָּה,
מַגִּיעִים אֶל סוֹף פֶּרֶק בָּנָנוֹת, זֵיתִים
נוֹסָף. וּדְקָלִים,
גוֹמְרִים, נִפְרָדִים, בֵּינוֹתָם שָׁם פָּרְחָה
מְבָרְכִים לְשָׁלוֹם יַלְדוּתֵנוּ – קְסוּמָה
וְשׁוּב נִיצָבִים עַל הַסַּף. בְּשִׁפְעָה שֶׁל אוֹרוֹת וֹצְלִילִים.
ויַחַד אְנַחְנוּ וְכָּכָה אֲנַחְנוּ
כְּמוֹ שׁאֲנַחְנוּ כְּפִי שֶׁצָּמַחְנוּ
יוֹצְאִים לְמַסָּע, שֶׁיִהיֶה בֵּין אִימָּא וְאַבָּא
דֵּי אָרוֹך. לְגֹורְמֵי הַחִינּוּךְ,
זֶה לֹא שׁבָּרַחְנוּ, דְּבָרִים שֶׁקִּיבַּלְנוּ,
זֶה לֹא שֶׁשָׁכַחְנוּ דְּבָרִים שֶׁלָקַחְנוּ,
גָּדַלְנוּ ! – וְכָל שֶׁנּוֹתָר בְּקוֹשִי, בְּבֶכִי אַך
הוּא: לִסְמוֹךְ גַּם בּחִיוּךְ.
רְצִיתֶם אוֹתָנוּ לִהיוֹת יְלָדִים שֶׁל
טוֹבִים וְיָפיִם, חֲלוֹם – זֶה לֹא קַל,
דוֹמִים בְּמִקְצָת גַּם לָכֶם. כִּי חֲלוֹם הוּא תָּמִיד
חֲלַמְתֶּם אוֹתָנוּ בִּצְבָעִים,
גְדֵלִים וְחוֹלְמִים – לַחֲלוֹם אֵין מִידָה,
אֶת הַחֲלוֹם שֶׁלֶכֶם. לֹא הֵיקֶף, לֹא מִשְׁקָל,
לַחֲלוֹם אֵין גְּבוּלוֹת
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ וּתְנָאִים.
כְּפִי שֶׁאֲנַחְנוּ,
לְכָֹל אֶחָד שֵׁם, וַאֲנַחְנוּ הרֵי
כָֹּל אֶחָד הוּא סִיפּוּר. רַק כְּפִי שֶׁאֲנַחְנוּ
וּמִמַּה שֶׁלָמַדְנוּ, תָּמִיד רַק בְּעֶרֶךְ
עָבַדְנוּ וְ…נַחְנוּ, וְלֹא בְּדִיוּק.
לֹא הַכּול כְּבָר אֶצְלֵנוּ וְאוּלַי זֶה מַזָל כִּי
מוּחְלָט וְסָגוּר. בְּכַךְ נִתְבָּרַכְנוּ,
רַק יַלְדֵי הַחֲלוֹם,
לֹא יַלְדֵי הַסִּיּוּט.
יַלְדֵי הַחֲלוֹם
בִּצְבָעִים טִבְעִיִים
שֶׁל שָׂדֶה וְשֶׁל גַּן
שֶׁל בֵּית אַבָּא וְאִימָּא.
שֶׁל כָֹּל הַדְבָרִים
שׁעָבַרְנוּ כָּאן יַחַד
בַּבַּיִת הַזֶּה
הַגָּדוֹל, הַהוֹמֶה.
יַלְדֵי הַחֲלוֹם
בִּצְבָעִים טִבְעִיִים,
בִּצְבָעִים שֶׁל חַיִּים.
תשי”ח, 1958
יְלָדִים עַל הַדֶשֶׁא
מתוך התכנית השנייה של להקת הברווזים “אנשים ושעות”
מילים: עמיקם אוֹסם
לחן: מניה רוֹט
הֵי הַבִּיטוּ מַה קוֹרֶה שָׁם הֵי הַבִּיטוּ מַה קוֹרֶה שָׁם
עַל הַדֶּשֶׁא שֶׁמִמוּל, בְּחַיָּי שֶׁזֶה נוֹרָא,
מוּל חַדְרוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה שָׁם הַיְלָדִים רַק הִתְיַשְׁבוּ שָׁם –
יְלָדִים תָּפְסוּ חָתוּל. כְּבָר פֵּירְקוּ ת’מַמְטֵרָה.
הֵם מוֹשְׁכִים לוֹ בַּזַנָב וְהַמַּיִם כְּמוֹ נָהָר,
הֵם רוֹצִים שֶׁזֶה יִכְאַב. מְכַסִים ת’מַעֲבָר,
הָאֶחָד עוֹשֶׂה לוֹ – מְיָאוּ מְיָאוּ, הָאֶחָד צוֹעֵק “מִקְלַחַת!”
הַשֵׁנִי נוֹבֵחַ – הָאוּ הָאוּ. מִתְרַטְבִים כּוּלָם בְּיַחַד…
הֶחָתוּל הַמִּסְכֵּן מְנַסֶּה לָנוּס, וְהַהוּא מְזַמֵר “מַיִם בְּשָׂשׂוֹן!”
אֲבָל אֵין לוֹ בְּרֵירָה – הוּא תָּפוּס. עוֹד מְעַט וְיִקְרֶה פֹּה אָסוֹן.
בְּחַיי שֶׁכָּכָה אִי אֶפְשַׁר, בְּחַיַי שֶׁכָּכָה אִי אֶפְשָׁר
לָמָה אַף אֶחָד לֹא אוֹמֵר – לָמָה אַף אֶחָד עוֹד לֹא אוֹמֵר –
שֶׁיַפְסִיקוּ כְּבָר! שֶׁיַפְסִיקוּ כְּבָר!
פזמון:
שָׁם הַבֵּן שֶׁל דִינָה
וְהַבַּת שֶׁל רִינָה.
וְהַגִ’ינְִג’ית שֶׁל יַעְנְקֶלֶה בֵּית
יְכוֹלָה מִגְדָלִים לְמוֹטֵט.
וְזֶה שֶׁמִשׂמאֹל.
הַבְּלוֹנְדִינִי הַגָּדוֹל…
אָז אִם אַתֶּם זוֹכְרִים
אֶת מוֹישֶׁה הַקָּטָן
שֶׁתָּפַס לוֹ אַחַת מִן הַאוּלְפָּן,
אָז הוּא הָפַך לְאָב
וְהִיא הַפְכָה לְאֵם
וְזֶהוּ הַיֶלֶד שֶׁלַהֶם.
תשכ”ד, 1964
כַּעֲסָם שֶׁל הַכֵּלִים
מתוך מחזה שנכתב למסיבת חנוכה תש”ס
מאת: הדס יובל
א. זֶה הִתְחִיל בִּשְׁמוֹעָה וְהִגִּיעַ לָאֲסֵפָה
כִּי נוֹעַדְנוּ לְהַחְלָפָה.
הַהַחְלָטָה יָצְאָה וְאֵין עָלֶיהָ עוֹרְרִין,
נִהִיֶה כְּאֶבֶן שֶׁאֵין עָלֶיהָ הוֹפְכִין.
אֲנַחְנוּ שֶׁכֹּה הַרְבֵּה תָּרַמְנוּ לַכְּלָל,
נַהֲפוֹך לְשַׂחְקָנִיוֹת סַפְסָל,
אִם בִּכְלָל…
ב. וְהַסַּכִּין, קֶהָה מִזֹקֶן, ג. כְּבָר לֹא נָאֶה לָהֶם מִמֶּנִי,
כְּשֶׁיָדֶיהָ עַל הַמֹּתֶן : צַלַּחַת לְבָנָה מִפְּלַסְטִיק הִנֵּנִי,
אִישׁ לֹא יַכְחִישׁ אֶת הָעוּבְדָה, דַּקַּת גִּזְרָה וְקַלָּה –
שֶׁפַּעַם הַיִיתִי חַדָּה הַטַּף יִישָׂאֵנִי עַל נְקַלָּה.
וְעָשִׂיתִי כָּל עֲבוֹדָה. וּמַה יֵשׁ אִם נִמְצָאִים עַלַי כְּתָמִים ?
לֹא סָלַדְתִּי מִמְאוּם, הֲרֵי אֲנִי פֶּרֶק בְּדִבְרֵי הַיָמִים.
לֹא מִבָּצָל וַאֲפִילוּ לֹא מִשׁוּם. הִיסְטוֹרִיָה שֶׁל שְׁנִיצֵל עוֹף וְאִטְרִיוֹת,
אֵיפֹה קְצָת דֶּרֶך-אֶרֶץ ? כְּרוּבִית, אֹרֶז וְאֲפִילוּ פִּטְרִיוֹת.
קִלַּפְתִּי מְלָפְפוֹן לְאַט, כְּבָר אֵין מֶרֶץ. עִמָּם בְּגַאֲוָוה הַיִיתִי הוֹלֶכֶת.
הֵעִיפוּנִי בִּטְריקָה – וּמִי יַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ ?! הַיום אוֹמְרִים לִי: אַת מְלוּכְלֶכֶת !
ד. וַאֲנִי, הַצְּלוֹחִית, מַה לֹא עֲשִׂיתִי בִּשְׁבִילָם ?
שָׂמוּ בִּי כְּכָֹל חֶפְצָם.
אוֹמְרִים שֶׁאֶין לִי שִׁיק, הֲמוֹנִית לְטַעֲמָם.
אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקָן – חִוּוּ חזָ”ל אֶת דַּעתָם.
ה. וַאֲנִי, הַקַּעֲרִית, לֹא אָמַרְתִּי מִלָּה, ו. אָמְרָה הַכּוֹס וְרוּחָה נִסְעָר,
כְּשֶׁשָׂמוּ בִּי מָזוֹן לַחֲתוּלָה. לִבָּה כִּמְעַט נִשְׁבָּר :
וְהִמְשַׁכְתִּי לִשְׁתֹּק, לַמְרוֹת הַחוּצְפָּה, אֲנִי בִּכְלָל אֵינֵנִי מְבִינָה
כְּשֶׁהִנִיחוּנִי לְיַד פַּחֵי הָאַשְׁפָּה. מְדַבְּרִים בְּכָל פִּנָּה
הִשְׁתַּדַלְתִּי לַחְזוֹר לַמִּטְבָּח שֶׁהַכִּיס רֵיק,
וְלָשׂאֵת בִּכְּרֵסִי מָרָק צַח, שֶׁהַכּוֹל מִתְפָּרֵק,
אוֹ שְׁאָר מַטְעָמִים שֶׁרֵיחָם מַעֲתִיר – בַּלֵּב דְּאָגָה,
מַעֲשֶׁה יָדֶיהָ שֶׁל אִירִיס נִיר. בָּעֵינַיִים תּוּגָה.
עַכְשָׁיו אוֹמְרִים לִי: אַת מְיוּתֶּרֶת. וְאִם אֵין מָמוֹן –
וַאֲנִי בִּבְכִי מְמָרֶרֶת. אוּלַי הַהַחְלָפָה הִיא רַק דִּמְיוֹן ?
תש”ס, 1990
לפְּרֵדָה וּבתִּקְוָוה לְהִתְרָאוֹת
גמר שילוב אמנויות
מאת: עדנה רוט
לַשִׁיר כְּמוֹ לַדֶרֶך
הַרְבֵּה נְתִיבִים
מִתְפַּתֵל וְעוֹלֶה אֶל הַהַר,
בַּדֶרֶך פוֹגֵשׁ הוּא בְּהֵד שֶׁל צְלִילִים
שָׁרִים יַחַד שִׁיר שֶׁל מָחָר.
לַשִׁיר כְּמוֹ לַדֶרֶך
הַרְבֶּה נְתִיבִים
לַשִׁיר כְּמוֹ לַדֶרֶך יֵש סוֹף.
נַעֲצוֹר רֶגַע בַּשְׁבִיל, זִיכְרוֹנוֹת נְאֵסוֹף
וְיָחָד נַשִׁיר וְיִהיה לָנוּ טוֹב.
שִׁיר מִתְנַגֵן לִי
שִׁיר מִתְרוֹנֵן לִי
שִׁיר שֶׁל סוֹף וְהַתְחָלָה.
עַל מַה שֶיִהִיֶה וּמַה שֶׁהַיָה
שִׁיר תּוֹדָה וְשָׁלוֹם
הַלְלוּיָה !
לַךְ בְּאַהֲבָה וּבהַצְלָחָה לַבָּאוֹת
מִמֵנִי לאָפִיקִים, עֶדְנָה רוֹט.
תשמ”ז, 1987
לְרִאשׁוֹן לְמַאי
מאת: מוליה זהרהרי
הַיּוֹם מִמְקוֹמוֹת אַפְלוּלִיים הֵם יָצְאוּ
רְבָבוֹת אֲלָפִים עַד בְּלִי דַי
זֶה כְּבָר הֻדְגְשׁוּ הַסְּאוֹת וּמָלְאוּ
יַכְרִיזוּם פּוֹעֲלִים בְּרִאשׁוֹן זֶה לְמַאי !
הַפְגָנוֹת, נְאוּמִים וּדְגָלִים אֲדוּמִים
מַפְגִינִים פּוֹעֲלִים חֲבְרֵיכֶם ! חֲבֵרַי !
אַסֵיפוֹת, חֲגִיגוֹת וְרוּחוֹת מוּרָמִים
יוֹם זֶה רִאשׁוֹן הוּא לְמַאי !
בְּיוֹם זֶה יַקוּמוּ נִדְכַּאִים חֶלְכַּאִים
מֵעֹבֵד חָרָשׁ וְגַם הַחַקְלַאי
לִדְרוֹשׁ זְכוּיוֹת – זְכוּיוֹתֵיהֶם הֵם בָּאִים
בְּיוֹם זֶה רִאשׁוֹן הוּא לְמַאי !
פּוֹעֲלֵי הַעוֹלָם הִתְאֲחֵדוּ
מִסִיבִּיר עַד אוּרְגוַואי
קָדִימָה לְכוּ ! בְּאוֹן צַעֲדוּ !
בְּיוֹם זֶה רִאשׁוֹן הוּא לְמַאי !
תרפ”ו, 1926
מַהְפֵּכוֹת קִדְּמוּ אוֹתָּנוּ
שלמה (לוביץ) לבה
מַהְפֵּכוֹת קִדְּמוּ אוֹתָּנוּ
וְהֵבִיאוּנוּ עַד הֲלוֹם,
קְטַנִים וְדַּלִים הִנֵּה בָּאנוּ
לִבְנוֹת אֶת אֶרֶץ הַשָׁלוֹם.
הָרוּחַ-רוּחַ ! הַסַעַר סַעַר
אֲנַחְנוּ צֹאן עִם לֵב אֲרי,
קְטָנָה אַרְצֵּנו, אֵין בָּה יַעַר
נִטַּע עַל סֶלַע גַנֵי פְּרִי !
רַכּוֹת יָדֵינוּ! אֵין יַבֶּלֶת!
תּוּרְגַלְנָה הֵן לַעֲבוָֹדה !
נִבְנֶה פֹּה בֵּית-אֶבֶן מֶלֶט
וּפֹּה נַחֲרוֹש הַאֲדָמָה !
פֹּה בְּאֵר! עָמוֹק, עָמוֹק נַחְפּוֹרָה
וּפֹּה נָנוּחַ בַּחָצָץ,
עַל כֵּן בַּאָרץ נַעֲבוֹרָה
מֵהַיּרְדֵּן עַד הַמִּפְרָץ !
הֵן כּולָנוּ בִּנְיָמִינִים
נָנוּד! נָנוּע! נְחַפֵּשׂ !
אוּלַי לְּבָּנֵינוּ פֹּה נָכִינָה
קֵן-בּוֹ רוּחֵנוּ יִתְּרַכֵּז !
תרפ”ה, 1925
מִזְמוֹר לְאַלְפַּיִים
חגיגת 2000 ליטר חלב ברפת אפיקים
מתוך: קובץ שירים וברכות
מאת: עדנה רוט
וְאַתָּה יְדִידִי חַשׁוֹב רֶגַע קָט
מַהוּתוֹ שֶׁל מִסְפָּר הַאֲלְפַּיִים
לִכְאוֹרָה זֶה מִסְפָּר אִם נִרְאֵהוּ כְּפָשׁוּט
הַמָצוּי לְמַכְבִּיר בְּרַחֲבֵי הַאֲפְסַיִים.
לִכְאוֹרָה מַהוּ יוֹם זֶה הַשׁוֹנֶה מִיוֹמַיִים
מַה אוֹמֶר יַבִּיעַ מִסְפָּר הַאֲלְפַּיִים?
נִפְגָשִׁים בּוֹ בָּמֶשֶׁק בְּכָל יוֹם כָּל שָׁעָה
וְתָּמִיד הוּא חוֹלֵף וּבְלִי כָּל מְהוּמָה.
בְּבֵית הַחֲרוֹשֶׁת כָּךְ מִסְפָּר הַשׂכִירִים
בַּתֵי תִּינוֹקוֹת בְרַכּים מִתְּמַלְאִים
זֶה מִסְפָּר דְפִיצִיט בְּמַאֲזָן הַכְּסָפִים
וְעוֹלִים לְאַלְפֵיהֵם מוֹסִיפִים וּבַאִים.
וְלָכֵן נְרַנֵנַה עַד לֵב הַשָׁמַיִם
הַרֶפֶת שֶׁלַנוּ חוֹגֶגֶת אַלְפַּיִים.
אֲלָפִים שֶׁל לִיטֶר
שֶׁל לִטְרֵי חָלָב
עוֹלָה כַּך רִפתְנֵוּ
מִינִי שְׁלָב אֱלֵי שְׁלָב.
נִגַרִים סִילוֹנֵי הַחָלָב, נִשְׁפָּכִים
זֶה בַּרוּר, זֶה נָכוֹן יֵשׁ כְּבָר שְׁנֵי אֲלָפִים!
רַק חֲבָל שֶׁפָּרוֹת לֹא תּוּכַלְנָה לִשְׂמֹחַ,
כִּי לְכָּךְ יָדִיד לֹא יַסְפִּיק לָהֶן מוֹחַ!
וְאוֹתָן נְבַרֵךְ: ִיְתָמֵלא עֲטִינַן
בְּלִי הַרְבֵּה פִילוֹסוֹפְיָה
וְ”יַשַׁר לַעִנְיָין”
בְּרִיאוּת וּוְלָדוֹת וְשֶׁפַע תְּנוּבָה
הֵידָד לָפָּרוֹת, וְהַלְלוּיָה.
לָכֵן כּוֹס הַכּוֹסוֹת שֶׁנָרִים
נִשְׁתֶּה לְחַיֵי אֵלוּ שְׁנֵי אֲלָפִים
וְנִשְׁתֶּה לְחַיֵי זוֹ הָרֶפֶת שֶׁלַנוּ
וְנַגְּבִּיהַ הַכּוֹס עִם בִּרְכַּת “שֶׁהֱחֶיָינוּ”!
תשמ”א, 1981
מָחוֹל הַרוֹנְדוֹ
מאת: עדנה רוט
מתוך “קובץ שירים וברכות”
לְקֶצֶב הַרוֹנְדוֹ עַל דֶשֶׁא אֵרְקֹד
נַחוֹל וְנָסֵב, נְשַׁלֵב יָד בְּיָד
אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּיו פָּרְקוּ עוֹל
זֶה שִׁילוּב הַדּוֹרוֹת בְּמַעגְלֵי הַמָּחוֹל.
תָּפְסוֹ נְעֲרִים אֶת מֹתְנֵי הַבָּנוֹת
וְאַתֶּם וָתִיקִים שַׁלהֵבוּ נְשׁוֹתיכֵם
הֵן חַג יוֹם שִׂמְחָה שֶׁפַע גִיל וּרְנָנוֹת
אֶל עַל בִּסְעָרָה תִינַשֵׂאנָה רַגלֵיכֶם.
לְאַרבַּע הַרוּחוֹת הִתְפַּזְרוּ הַזוּגוֹת
יָירוֹנוּ כְּלֵי זֶמֶר, וְיַעַן חָלִיל,
הַקְשִׁיבוּ רוֹב קֶשֶׁב, נִיתַן כְּבַר הַאוֹת
חֶבְרַיָּה קָדִימָה, הרוֹנְדוֹ מַתְחִיל !!!
תשמ”א, 1981
עָם יִשְרָאֵל חַי
לרגל פתיחת המרכז החברתי
מילים: עמיקם אֹסם
לחן: אמוץ ברונטמן
אַי, אַי, אַי,
עָם יִשְׂרָאֵל חַי !
יַה-בַּבַּם
צִ’ירִי-בִּירִי-בַּם
חַי לוֹ עַם-עוֹלָם.
אֶרֶץ אֶרֶץ, אֶרֶץ מוֹלֶדֶת
יְחִידָה לִי וּמְיוּחֶדֶת
אֶרֶץ, אֶרֶץ, אֶרץ חֶמְדַת אֲבוֹתֵינוּ
אֲנוּ בַּנַיִך, וְאַת אִמֵנוּ.
יָה חֲלִילִי, הא עָמַלִי
אֶרֶץ, אֶת סוֹדֶךְ גַּלִי לִי
קִידַשְׁתִּיך לִי בְּעַמַלִי
לְעוֹלָם תִּהְיִי אַתְּ לִי!
תשל”ח, 1978
פִּזְמוֹן הַקִיּצּוצִים
מאת: הדס יובל
עֶשְׂרִים שָׁנָה צִפִּיתִי בְּסַבְלָנוּת.
לִפְנֵי שָׁנָה כְּבָר הַיִיתִי בְּכּוֹנְנוּת.
הַשָׁנָה, יָדַעְתִּי, יָגִיעַ תּוֹרִי לְחוּ”ל
אֲבָל – כָּל הַנְּסִיעוֹת – דִּינָן בִּיטוּל !-
כָּךְ הָאֲסֵפָה הֶחְלִיטָה חוֹצֵץ.
עוֹד חֲלוֹם שֶׂנָּמוֹג וְהִתְפּוֹצֵץ.
כִּי הָמָּצָב רַע – אֲנִי יוֹדֵעַ
“אֵין בְּרֵירָה” – אֲנִי שׁוֹמֵעַ,
לְקַצֵּץ מִיָמִין, לְקַצֵּץ מִשְׂמֹאל
אִם לֹא נְקַצֵּץ –
יָבוֹא הַקֵּץ הַגָּדוֹל.
בְּיוֹם שִׁישִׁי תַּם שָׁבוּעַ עֲבוֹדָה
עִם צָהֳרַיִם מִיהַרְתִי לַסְּעוּדָה,
לִנְגוֹס מֵחוּמָן שֶׁל קְצִיצוֹת הַבָּשָׂר –
אֲבָל – מָצָאתִי רַק חוּמוּס וּמָרָק קַר.
כַּך בַּמִטְבָּח הֵחְלִיטוּ חוֹצֵץ.
עוֹד חֲלוֹם שֶׁנָּמוֹג וְהִתְפּוֹצֵץ.
כִּי הָמָּצָב רַע – אֲנִי יוֹדֵעַ …
הָלַכְתִּי לַכָּלְבּוֹ לִקְנוֹת סְחוֹרָה,
מְעָט פְּרִיטִים הָיוּ לִבְחִירָה.
חָשַׁקְתִּי בְּמַרְצִיפָּן – קְצָת לִשְׂמֹחַ,
אֲבָל – זֶה יָקָר מִדָי, תּוּכַל לִשְׁכֹּוחַ –
אָמְרָה הַחֲבֵרָה בְּקוֹל חוֹצֵץ.
עוֹד חֲלוֹם שֶׁנָּמוֹג וְהִתְפּוֹצֵץ.
כִּי הָמָּצָב רַע – אֲנִי יוֹדֵעַ…
אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, כּוּלִי נִפְחָד לַחְלוֹם,
אֵינֵנִי מֵעֵז אֶת עֵינָי לַעֲצוֹם.
פֵּן אֶפְקָחֵן וַאֲצַפֶּה לְאוֹר –
אָז יַחְלִיטוּ גַּם אֶת הַחַשְׁמָל לִסְגּוֹר.
כִּי הַמָצָב רַע וְצָרִיך לְקַצֵּץ
וְעוֹד חֲלוֹם יִימּוֹג וְיִתְפּוֹצֵץ.
תשמ”ה, 1985
רוֹם גָלִיל וְעֹמֶק נֶגֶב
נשף “הפועל” בעמק-הירדן
מילים: שמואל (מולה) זהרהרי
לחן: יקותיאל שור
רוֹם גָלִיל וְעֹמֶק נֶגֶב
נַעֲלֶה שָׁלָב שָׁלָב,
נַעְפִּיל בְּשׂיִא וְשֶׂגֶב
חֵן עוֹלָם עַל מִתְּעַמְלָיו.
אִם נַגּיעַ לֹא נַרְגִּיעַ
עַד אִם שִׂיא חָדָשׁ נִתֵּן.
“הַפּוֹעֵל” בְּעֹז יָרִיּעַ
אוֹר וּדְּרוֹר עַל הַיַּרְדֵן.
עִם שִׂיאֵי הֶשֵׂג לִשְׂמֹחַ
בָגָבִיע לְאֱחוֹז
טוֹב עִם נוֹי וְאוֹן לִצְמֹחַ
בְּיֶתֶר כּוֹח, בְּיֶתֶר עֹז.
אִם נַגִּיעַ לֹא נַרְגִּיעַ
עַד אִם שִׂיא חָדָשׁ נִתֵּן.
“הַפּוֹעֵל” בְּעֹז יָרִיעַ
אוֹר וּדְּרוֹר עַל הַיַּרְדֵּן.
תשי”ד, 1954
רוֹק הָעֲנָנִים
מסיבת קבלת חברים
מילים: רוני קן
לחן: אמוץ ברונטמן
לֹא נוּכַל בִּרְגָעִים שֶׁכָּאֵלּוּ לְהַבְלִיג
וְאָנוּ חַיָּיבִים גַּם תַּצְלוּם לְהַשׂיִג
לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִים
הִשְׁתַּקְפוּ תְּמוּנוּת שֶׁכָּאֵלּוּ בַּמַּיִם
אַךְ לְאַחַר בְּדִידוּת כֹּה עֲגוּמָה
לֹא זְכוּרָה פְּגִישָׁה כָּזֹאת עַל פְּנֵי הַאֲדָמָה.
אֶת הַעָבָר נִשְׁכַּח כּוּלָנוּ ונַבִּיט קָדִימָה
אֶל עָתִיד יָפֶה וָרוֹד פַּעֲמֵינוּ נָשִׂימָה.
לֹא שֶׁמֶשׁ אֲנִי, וְלֹא גוֹרֵם בַּזְמַן
פָּשׁוּט אֲנִי, צָנוּעַ, בְּסַךְ הַכּוֹל עָנָן
אַךְ גַּם בִּי הַאוֹשֶׁר מְקַנֵן
כְּשְׁהָנָסִיך הָשָׁחוֹר בַּיַעַר הִשְׁתַּכֵּן.
בְּפִּיסַת טֶבַע זוֹ לֹא תִּשְׁרֶה עוֹד עַצְּבוּת
אַף שֶׁהָאִיחּוד לֹא הוּשׂג בְּקַלוּת.
אֶת הֶעָבָר נִשְׁכַּח כּוּלָנוּ וְנֲבִּיט קָדִימָה
אֶל עָתִיד יָפֶה וָרוֹד פַּעֲמֵינוּ נָשׂיִמָה.
תשמ”ה, 1985
שוּב נַדְלִיק נֵרוֹת זַכִּים
מילים: עליה אביסף-לוי
לחן: פרץ הררי
סְבִיבוֹן קָטָן לִי
סְבִיבוֹן מַבְדִיל
רֵעַ נֶאֱמָן לִי
הַרוֹקֵד בְּגִיל.
וּבְּבוֹא הַחֲנוּכָּה
אֶת בֵּיתִי עָזָב
וְרָקַד יָמִים שְׁמוֹנָה
עַד אֲשֶׁר עיָיף.
שׁוּב נַדְלִיק נֵרוֹת רָבִּים
לֵיל הַחֲנוּכָּה
בֵּין כְּרָמִים לְמוֹדִיעִין
אֶל הַמַעֲרָכָה
מַתְתיָהוּ בִּגְבוּרָה
נֶאֶבָק בָּצָר
מִינִי אָז וְעַד עַתָּה
הַלַפִּיד יִבְעָר.
חנוכה תשכ”ו, 1966
שִׁיר הַחַשְׁמָל
מאת: מרדכי זעירא
פְּלַייאֶר פְּיוֹשׁ דַיוֹשׁ, פְּלַייאֶר פְּיוֹשׁ
מַכּוּשׁ טוּרִיָה,
כָּל דָבָר רוֹקֵד בַּיָד,
וּבְמֶרֶץ, הֵא וּבְמֶרֶץ, אַל תַּזִיִעַ
מַצֵּבָה נָקִים לָעָד.
עֲלֵי יָם וְעַל יַבֶּשֶׁת,
כֹּה בָּנֹה נִבְנֶה הָרֶשֶׁת,
פְתַח גוּמָה, הָקֵם עָמוּד,
הַרְבֵּץ מַבְדִיל וּמְתַח הַחוּט.
הַזָּקֵן, זָקֵן, הַזָקֵן מִנַּהֲרַיִם
הוּא הֵקִים אֶת הַמִּפְעָל.
לֹא הָיָה שָׁם כְּלוּם, לּא הָיָה, הָיוּ רַק מַיִם
וְעַכְשָׁיו שָׁם לֵב חַשְׁמָל.
עֲלֵי יָם וְעַל יַבֶּשֶׁת,
כֹּה בָּנֹה נִבְנֶה הָרֶשֶׁת,
פְתַח גוּמָה, הָקֵם עָמוּד,
הַרְבֵּץ מַבְדִיל וּמְתַח הַחוּט.
אָנוּ מֶרֶץ, הֵא, אָנוּ מֶרֶץ אָנוּ זֶרֶם,
אָנוּ זֶרֶם שֶׁל חַשְׁמָל.
נְחַשְׁמֵל, הוּ-הָא, נְחַשְׁמֵל אֶת כָּל הָאָרֶץ,
בְּנֵי הָרֶשֶׁת וְהֶעָמָל.
עֲלֵי יָם וְעַל יַבֶּשֶׁת,
כֹּה בָּנֹה נִבְנֶה הָרֶשֶׁת,
פְתַח גוּמָה, הָקֵם עָמוּד,
הַרְבֵּץ מַבְדִיל וּמְתַח הַחוּט.
תר”צ, 1930
שִׁיר הַלֵל לְרֶבּ גְּדַלְיָה גָאוֹן שְנִכְנַס לְהֵרַיוֹן
נכתב למסיבת בר-מצווה
מילים: אפרת לויתן
לחן: אמוץ ברונטמן
פזמון:
נִישָׂא נִישָׂא נָא כּוּלָנוּ תְּפִילָה,
וְנוֹדֶה לַבּוֹרֵא אִישׁ בְּצֶלֶם,
עַל נֵס כֹּה גָדוֹל וְנִפְלָא
שֶׁאֵרַע בְּעִירֵנו בְּחֶלֶם.
מָזָל טוֹב, הוֹ מָזָל טוֹב, רֶבּ גְּדַלְיָה גָאוֹן
לְהוּלֶדֶת הַבַּת הַעֶגְלָה,
לְהַזְכִּיר שָׁמַיִם חַסְדֵי חַסְדֵיי אֵל עֶלְיוֹן
לְחוּפָּה וּלְמִצּווֹת נְגַדְלָה.
פזמון: נִישָׂא נִישָׂא…
כִּי לְכָּל בְּעָיָה וּלְכָּל קוֹשִׁי וּלְכָּל קוּשִׁיָה,
יֵשׁ פִּתְּרוֹן וְגַם יֵשׁ תּוּשִׁיָיה,
וְאִם תִּגָמֶל הַעֶגְלָה חִישׁ תּוּשַׁב
אֵל חֵיקוֹ הַחַם וְהַטוֹב שֶׁל הָאָב…
פזמון: נִישָׂא נִישָׂא…
תשנ”א, 1991
שִׁיר הַמָחוֹל
מסיבת קבלה לחברות
מילים: עמיקם אֹסם
לחן: אמוץ רונטמן
תַּם הַיוֹם וּבָּא הַלֵּיל
כָּל בַּת חֵן וְכָל בֵּן חַיל
יָד עֲלֵי כָּתֵף יָשִׂימוּ
וְרַגְלַים אָז יָרִימוּ.
פזמון
וְיֵצְאוּ בַּמָחוֹל/אֵין יָכוֹל אֵין לֹא יָכוֹל
וְסָבִיב לַשׁוֹלְחָן/אֵין מוּכָן אֵין לֹא מוּכַן
מִסְתוֹבֵב מַעַגַל/וְסוֹחֵף עִמוֹ כְּמוֹ גַל
וְשׁוֹצֵף הַרִיקוּד/יַחַד, יַחַד אֵין לחוּד.
כְּבָר חֲצוֹת וְאָז אֵלְינוּ
הַשַׁמַיִם מְעָלֵינוּ
נִיבַּטִים זְרוּעֵי כּוכַב
לְשַׂמֵח כָּל לְבַב.
פזמון:
וְנִמְשַׁך הַמַחוֹל/אֵין יָכוֹל אֵין לֹא יָכוֹל…
בּין “כֵּן כַּכַה” ו”לֹא כַּכַה”
הִנֵה כְּבַר עַלַה הַשַׁחַר,
הַחוּלְצַה לַגוּף נִדְבֶּקת
הַרְגַשַׁה גַרוֹן חוֹנֵקֶת.
פזמון:
עַד יִיתַם הַמַחוֹל/אֵין יָכוֹל אֵין לֹא יּכוֹל…
תשמ”ד, 1984
שׁיר השׁוֹמֵר
תכנית מס’ 2 של להקת הברווזים
מילים: עמיקם אסם
לחן: הילה שרת
כְּשׁיָרֵח חִיוֵור מְפַזֵר בּחַצֵר
אֶת אוֹרוֹ הַמוּעָט,
וְחַשִׁים פָּנַסִּים לְעֶזְרָה
כְּשֶהַשַׁעַר נִנְעַל וְיָרֵח מֵעַל, צָרִיךְ לִשְׁטוֹף אֶת הַמִרְפֶּסֶת
כְּשֶׁשַׁטִיחַ פַּרוּשׂ הַסָנִיטַר הִשְׁאִיר לוֹ בַּקָשָׁה בִּכְתָב
שֶׁנוּקַב בְּזָהָב כִּכְבַרָה. וְאַחַר כַּךְ ישׁ לִנְסוֹע אֶל הַרֶפֶת,
פזמון: וְעַל הַטְרַקְטוֹר לְהָבִיא פַּחֵי חָלָב,
אָז מַגִּיחַ מִבֵּין הַעֵצִים הַשׁוֹמֵר וְיֵשׁ לַגֶשֶׁת אֶל הַשַׁעַר,
עַל כְּתֵפוֹ הַרוֹבֶה וְלִבְדוֹק אֶת הַמַנְעוּל
וּבַּכּיִס הוּא מַחְזִיק בָּלַשׁ עִם תְּמוּנוֹת. וְלַעֲזוֹר עוֹד גַם לַנַּעַר
הוּא פּוֹסֵע לְאַט, הַמַעמִיס עוֹפוֹת בַּלוּל…
הוּא עוֹבֵר בַּחָצֵר
וְיוֹדֵעַ הֵיטֵב כְּשֶׁהַלַיִלָה אֶפֵל, וְהַתַּן מְיַלֵּל
מַה חָשׁוּב הַתַּפְקִיד, מַה גְדוֹלוֹת הַמְשִׂימוֹת. וְאֶל תּוֹךְ עַלָטָה
נִשְׁמָטִים כּוֹכָבִים נוֹצְצִים.
לְיָד חַדַר תַּרְבּוּת יֵשׁ דֶשֶׁא, כְּשֶׁנָמִים בְּנֵי אָדָם
בְּעוֹד שָׁעָה צָרִיךְ לִסְגוֹר שָׁם מַמְטֵרוֹת, הַצרְצַר כְּבַר נִרְדַם
אֶל בֵּית הַנוֹעַר עוֹד צָרִיך לַגֶשֶׁת וְהַרוּחַ פּוֹרְטָה
שֶׁיְכַבּוּ הַיְלַדִים אֶת הַאוֹרוֹת, נְגִינוֹת בְּצַמְרוֹת עֵצִים.
וּלְהַשְׁאִיר פֶּתֶק לְחַנָה, שֶׁאַבְּרַשַׁה הִתְקַשֵׁר
שֶׁהוּא נִמְצָא בְּרַעננה פזמון: אָז מַגִיחַ מִבֵּין…
וְשֶׁמַחָר הוּא כְּבַר חוֹזֵר…
צָרִיךְ לִרְשׁוֹם וְלֹא לִשְׁכּוֹחַ
כְּשֶׁבְּתוֹךְ הַבָּתִים הַקוֹלוֹת כְּבַר שׁוֹקְטִים, שֶׁמָחָר בּשֵׁש יַתְחִילוּ בַּקָצִיר.
וְכָּבִים הַאוֹרוֹת… עַל כֵּן אֶת יַענְקֶלֶ’ה וְגַּם אֶת נוֹחַ
ְוַשֶׁהַשֶׁקֶט שׂוֹרֵר מִסָבִיב, צָרִיך מוּקְדָם בַּבּוֹקֶר לְהַעִיר.
כְּשֶׁבְּחֶדֶר קָטָן, כֵּן עֲבוֹדָה לֹא תֶּחְסַר פֹּה,
מְקַוִוים כְּבַר מִזְמָן, וְהַשׁוֹמֵר אֵינֶנוּ נָח
שֶׁהִנֵּה מִתְקַרֵב הִנֵּה שָׁבוּע כְּבַר עָבַר פֹּה
סִיוּמוֹ שֶׁל דִיוּן עַל תַּקְצִיב. וְהַבָלָשׁ עוֹד לֹא נִפְתַּח…
תשכ”ב, 1962
שְמוּרה
מסיבת קבלה לחברות
מילים: בארי חזק
לחן: אמוץ ברונטמן
הֲלֹא תָּמִיד צִי הַמַּלְאָכִים בִּסְפִינָתֵך שָׁט.
מָתַי אֶת יָמַי שֶׁלִּי יַעֲבור.
מָתַי יִנְחַת.
אַתְּ אֶל חִיוּכִי וַאֲנִי אֶת דִּמְעָתֵךְ אֶשְׁמור
וֹפֶּצַע לְפֶּצַע יִקְשׁור.
כָּלוֹת נוֹסְעוֹת שְׁנוֹתַיי
וִּבִשְּׁמוּרַת זִיכְרוֹנוּתַיי
כְּאֵב קָשֶׁה יִיפָּרֵד מִכְּאֵב רַךְ
מַלְאָכַיִךְ לֹא שֶׁלִי, לֹא שֶׁלָךְ.
וּמַה יִוָּתֵר?
גֶחָלִים לוֹחֲשִׁים. רַעַד קוֹלֵך.
לֹא יוֹתֵר.
תשמ”ד, 1984
